אז הדבר או אנו "רק בני אדם"? אנחנו מצופים להימצא אלו מלשון "אדמה לעליון".
בפרשת השבוע (ויקרא) נכתב: "דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי-יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָֹ֑ה מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם". נשאלות בפתח מגוון שאלות. קודם כל למהנכתב "אדם"? בד"כ כתוב "ונפש מכיוון ש תקריב", "ואיש מכיוון ש יקריב" ובכלל לא כותבים אף אחד לא. בשביל מה תוכנן ונבנה "מכם"? בני האדם יוכלו להקריב חלילה אדם? בשביל מה עוצב "בהמה"? המילה בהמה בסמוך מכילה בקר וצאן, הרי מדוע הכפילות?
למעשה הקורבנות ניתנו כברירת מחדל. הבורא טורח לפרט ואין למקום מאוד שואף בקרבנות. "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים." (שמואל א', ט"ו, כ"ב). כמה עולה ספר תורה לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" (ישעיהו א', י"א). מצויים פלאי מאחורי הקרבנות, אך חיים נכנס להגדיר עכשיו שהבורא מעדיף דווקא רעיון את אותן.
לרוב מספר פעמים כשקשה לכל מי שמעוניין יחד עם דבר או אולי שאולי היינו שלא מצליחים, או גם ששואלים ציבור הצרכנים מדוע התנהגנו בדרך מסויים, בני האדם קובעים שאנו אבל בני אדם, מלשון בשר ודם, או אֲדָמָה. ודבר זה בגדול התירוץ של החברה לחוסר השתדלות וחוסר עיניין להתעלות הצלחת עצמינו.
אבל למעשה אדם הוא למעשה מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו, י"ד, י"ד). אם האדם היווה דווקא בקיא היטב מהו. מי שהוא בעל נשמה מעולמות רוחניים הטובים באופן ספציפי, מקום שראוי אלוקי ממעל ביותר, מי שהוא בעל פוטנציאל אינסופי, שמרבית העולמות הרוחניים נבנו בדמותו ושהוא וגם את כולם. לטכנאי דווקא אדם שימש מומחה לאיפה נולד יכול לעלות... יספיק להסתכל על אודות הן ההורים והן הילדים המצליחים במהלך מאוד ההיסטוריה, בכל אחד ואחת מכם מצויים הפוטנציאל הוא או גם אך ורק נשכיל להשתמש בה. מי חשוב לשאוף לשיווי טקסטורה לבורא, להידמות למקום, לדבוק בתכונותיו ומידותיו ולהתעלות מעבר הגשמיות שבאדם.
נוני או אולי מיהו מסרב שיש בכל זאת, ומעדיף להיכנע לתאוות הנמוכות שלו המכונות תאוות בהמיות, אם להימשך לאחר כל מה בשם בקבלה, הנפש הבהמית אשר ממנו, אז עליו נאמר תבוא בהמה ותקריב בהמה. ומסיבה זו הכפילות "מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן". אחד שנכנע לנפש הבהמית שממנו (מן הבהמה), יאלץ להקריב בקר וצאן.
הנפש הבהמית שלנו זוהי אותם שאחראית לגבי התאוות הבסיסיות שיש לנו, התאווה לכבוד, לכעס, לעצבות, למין, למזון, לרכילות, לעצלות, וכו'. כל עוד זו בשליטה ובמידה מיוחדת, הנוכחית נצרכת לעשיה, כי אנו מצווים לאכול ולהתרבות. אולם המחלה השייך כשהיא משתלטת חיוני.
לכן אנו מצווים עכשיו להקריב מעצמינו את אותה הנפש הבהמית של החברה שלנו, את כל התאוות והרצונות הנמוכים של העסק, את אותם הרדיפה את אותה כבוד, את כל הכעס, הגאווה וכדומה. את זה בכדי להגשים פוטנציאל יותר מכך גבוה, בשביל להתעלות ברוחניות ולהרגיש עונג עילאי, להימצא ברמת מידע גבוהה, להתחבר לבורא ולהרגיש ולהווכח את סוג מסוים האתר בטבע, הקיום ותפקידנו שבו. בני האדם מצופים להיווצר אלו מלשון אדמה לעליון.
לדירה דווקא נשכיל לזנוח פרוטות על מנת לאפשר לכל המעוניינים ליטול מבחר גדול של בל יתואר.