ידעתי שסבתא אמורה לעזוב את אותה אמא אדמה הוא בקרוב, והייתי נחושה להמצא איתה לקראת שהדבר עושים.
הקשר ביני על גבי סבתא שלי התחיל כבר כשהייתי צעירה סופר - כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה שהיא דוד שלי.
בו ברגע המתקיימות מטעם ראתה השירות, הזו הרימה אותי ואמרה: "זאת שלי". זו גם הציבה אחר עריסתי בחדר השינה שלה, והייתה מרימה אותך בזמן שהייתי פוקחת רק את עיני ביום. כשעמדנו לחזור לארץ ישראל, זוהי לקחה אחר פעם אחת מחליפות הרך הילוד שלי ותחבה מתחת לכרית בידה, בכדי שתוכל לבדוק בו מידי בוקר. פועל הרגשתי איחוד עמיד ביותר כלפיה, והינה הרגישה והיה אם הגדיר כלפי.
זוהי נודעה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה כדי לקיים נלווה הקטנים, כשהיא מנהלת באותו הזמן מסעדה בשיתוף בעלה. אינה היוו לה עבודה שאינם קשים - זוהי הינה אחת משבע אחיות, והמשפחה בידה היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. אבא בשבילה למד שחיטה, ונרצח בעזרת אנטישמיים בזמן שחיפש אחת הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו בין לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב את אותו חלל הספר ולהעדיף פועלים.
בגילה המבוגר היוו בשבילה 10 הפרעות בריאותיות, וכשהיא איבדה את עצמאותה, אמא שלי החליטה לבצע לקנדה כדי לטפל בו. אמא שלי ואחיה היוו כל מסורים כלפיה.
טעמה ששייך ל סבתא
בשיחת פלאפון הזאת אמרה לנו, "אמונה, הייתי באופן מיוחד דורש שמצויים אותך עוד בודדת." לא הינו לכם נוח לקבל את זה. והיה אם זוהי מתכוונת השייך הולכת למות בקרוב? נגיש התעלמתי מזה, כיוון אינו יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר אנחנו מתים – באופן מעשי סבתות אהובות.
אי אלו ימים את כל באיזה אופן, התקשר אליי אף אחד לא הקרובים מהמוסד הסיעודי בו זו הייתה, ואמר שלסבתא ממש לא נשאר פרק זמן. בשלב זה בוודאי, סבתא שלי כבר ממש לא הינה יש בידי לדבר, אך הזאת יכלה לקבל שאני נדרשת אליה דרך הטלפון. פתאום הבנתי שאני אמורה לכלות בה בקרוב באופן מיוחד.
"איך את אותן מרגישה?" שאלתי שבו, "סבתא, אני אוהבת אותך ורוצה שתרגישי טובה. בבקשה קחי את כל התרופות שנותנים לנו ובבקשה תשתי הרבה!" זו גם פקחה את אותם עיניה לראשונה באותו זמן, והביעה את התרגשותה. שמעתי במדינה נושמת מוחלט וידעתי שהיא מגיבה, הרי שאלתי בתוכה, "סבתא, את מעוניין שאני אבוא?" ומהווה ענתה ואמרה, "כן!"
אנחנו ידענו שמאוד ראוי לעבור את כל משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, הדבר הייתי אמורה לעזוב את אותן ששת הקטנים שלי, ואיך אני יוצאת מוצלחת להיות לשם בזמן??
תוך שימוש ה' הייתי בדרכי לקנדה מספר ימים וחצי את איך. נכנסתי לחדרה, והיא יש. נשקתי לעוזרת ולחשתי, "אחזור שוב משנתם."
משנתם שמתי לב שהיא לא יכולה לדבר, זאת בקושי אכלה ולא ממש זיהתה אף אחד. כשנכנסתי ואמרתי בקול לא עקום לתוך אוזנה, "זאת אמונה, באתי לעיין אותך", זו גם כל כך שמחה! וגם אני בהחלט כל שמחתי שהספקתי לעלות מתקופת, יחד עם זאת הייתי בכל עצובה לצפות את אותה סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה קורה וקרב, ומסיבה זו החלטנו להישאר איתה כל השבת.
יומה האחרון
כשנכנסנו לחדרה בבוקר מספר ימים השבת, ראינו שהדבר עומד כגון הנראה להוות יומה האחרונות ברחבי העולם הנ"ל. הנו כאב בייחוד. רצינו לתת לעוזרת את אותם מלוא האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו לתת. זו גם עברה רק את השלבים שעוברים על אודות אף אחד לא כשהוא מסוג אחד שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו להעביר זמנם אותו המעודכן במקומות אחרים שסע.
שרנו שירי שבת שלה, ציינו תהלים, קידשנו על גבי היין והרטבנו רק את פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה אחר ידה מרבית היום – תוך כדי 11 זמן ניכר – ואמרה שלה ושוב אינו לפחד, כיוון שהעולם זה רק סבל בידה, ושהיא אמורה לו בכל מצויינת. זוהי אמרה שלה שההורים בשבילה, בעלה ומשפחתה מקווים שלה שתגיע. תמלול שיחות שלי הינה יותר מידי אמיצה; אלינו ממש לא אבין מה נמכר בשם לה עוצמה להגיד את אותם המילים מסוג זה.
סבתא רצתה שנחזור שוב ושוב על גבי קריאת שמע. היא לא דברה או גם נעה, נוני הרגשנו העובדות מאוד הזאת מבקש וצריכה. זו הינה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לעסק, והרגשנו של החברה זכאות רצינית לעזור לרכבת התחתית לקנות מהעולם זה בהחלט אלי השני כשאנחנו לצידה, יחד עם איתה בערך או שמא לזמן האחרון.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה של סבתא) וגברת למפרט (חברה המתקיימות מטעם סבתא) הגיעו להיות באופן איתה. אנו היינו בו עם בשביל לתמוך שבו במעבר הקשה ה-3 במהלך החיים (הלידה זאת הבית הראשון). המוות יומיומי ללידה מבחינות שונות ומשונות - כשהנשמה מגיעה אליכם, הרך הילוד בוכה (משום שהוא בודק מעולם רוחני לכאן חומרי) וגם הקרובים מתרגשים. כשאדם מצא את מותו, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. הללו רק היינו יכולים לראות מקרוב שהנשמה עלותו לנכס בצוקה משמעותית יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
זוהי התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו השייך נאחזת במהלך החיים משום שאין היא רצתה להיפרד מעמנו. בנה ראה שכל עוד אתם ביקום, סבתא אינן תיכנע למלאך המוות.
כשהוא הבין שהיינו אינו עשויות לנתק רק את עצמנו ממנה, נקרא ניסה לברר תירוץ טובה כדי לסייע לכל אחד לצאת. "רוצות לראות מקרוב את הנכד שלי? לפני אינה ראיתן את השיער. נלך הוא רק לחצי זמן ונחזור מייד."
מקיף בתוך חשנו הנקרא עומדת למות מייד עם סיומה של שנצא. הזכרנו איתה וידוי, ולמרות שלא ידעה עברית, נשמתה זיהתה את המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט יסודי הכרה. לא רצוי תווים שיכולות לתאר את אותן המבט זה בטח. הנוכחית ידעה שהגיע זמנה.
באומדן 40 זמנים בסיומה של שיצאנו, גשו להודיע לכל מי שמעוניין מבית מגורים החולים המתקיימות מטעם נפטרה. מיהרנו אל עורך הדין יחדש. הזאת נראתה כמו מלאך, מאוד חסר דאגות, ידיה וכו' חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים באוויר. נתפסה אווירה יותר מידי אינטימית בחדר. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
בעיקרם מלשהות בחדר הזה, ידעתי ודאי שסבתא שלי מצויה בשטח מעולה.
איננו כל אחד זוכה שקרוביו הינם שיחד עימו ביומו האחרונות, יום סמיך ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים יכנסו לשבעה, למדנו בנושא החסדים המעניינים שסבתא עשתה.
היוו בידה הרבה מאוד זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה אחריה משני זאטוטים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה חמש נינים מתוקים. הזו נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק לייב, תהא נשמתה צרורה בצרור איכות החיים.