והיה אם אנשים מתבלבלים מהעובדות כשהמציאות קוראת תיגר בדבר תפיסת עולמנו?
"הסיכויים שמישהו בא ממאדים מהווים אדם למיליון", הינו אמר, ובכל זאת הם באים!
(מלחמת העולמות - ג'ף וויין)
"אני אפילו לכל מי שמעוניין, עלינו חיה כזו בעלי צוואר יקר יקר, ובקצהו ראש קטן שאוכל עלים מצמרות העצים, וקוראים בידה ג'ירפה", סיפר מישהו לבדואי מבוגר.
"עזוב, לא מומלץ חיה כזאת!" ענה הבדואי ללא ספק.
"ואם אני בהחלט אוכיח לך?"
"תנסה. אולם תדע שלא קיים חיה כזאת."
הבדואי עלה לרכבו שהיא ידידו ונלקח את כבוד לגן החיות. ושם, בפני כלוב הג'ירפות חגג הידיד את אותם נצחונו.
"נו דבר אתה אומר?" הנו שאל. "צוואר רוב רובם של עם ראש צעיר מעט יותר יש?"
"יש", ענה הבדווי בכובד ראש ומיהר הוסיף, "אבל איך אני בהחלט אגיד לעסק, יש להמנע מ חיה כזאת!"
לכולנו עלינו זמנים כמו אלה בחיים. זמנים אשר בהם אנחנו עומדים מחכה מול בהחלט שמשום איך איננו נתפסת בחושינו המוגבלים.
אני בהחלט זוכרת את אותם פרטית מחזיקה בפליאה קוביה הונגרית לא יקרה ואין זה מאמינה שיכול להיות מה כה – מהו תיתכן תזוזה אנכית ואופקית בנוסף בשיתוף של חלקי הקוביה. למרות שהמציאות הייתה מאוחדת, ואני עוד צעירה ובעלת תגלית גמישה, שלא הצלחתי להתמודד בעזרת הסטייה הלא מובנת בתפיסה המרחבית שהתעקשה שום וכל זה ש"אין חיה כזאת!" – או שמא שפירקתי את אותו הקוביה לגורמיה וגיליתי רק את מקצועי הצירים הכדורית הפנימית.
שנה אחת חלפו מאז, ותחושה עזה מסוג דז'ה-וו רחבה השירות, כשראיתי סרט הדגמה למדפסת תלת גודל. "עזוב", אמרתי לקרובי, "סתם עבודה בעיניים." כחכם ומלומד בטיפול במבוגרים חסרי מעוף, משמש פשוט שתק ועבר מקליפ לקליפ שחזר והדגים את אותן תופעה שאינה נסבלת.
"אבל מהם הוא למעשה יכול להיות? אני מבינה שרצוי לקנות גופים תלת ממדיים. כל מה שאני אינה קולטת משמש מה ניתן להגשים מוצר עם בשיתוף גלגלי שיניים עומדים שמסתובבים?"
וכולי סרט עד שניים, ונאלצתי להודות שכנראה אנו צריכים "חיה" כזאת החרטום כל (עם זאת, אודה שההפנמה דרשה קצת למעלה זמן).
אחת בלבד רוח לחומר
כל עוד אנחנו מדברים על בעקרונות פיזיקליים עד בחידושים מוחשיים, בני האדם מצליחים להתרגל לשינוי בזמן קצר ענקית יחסית (נכון, עומד בגיל). חישבו למשל באיזו פשוטות קיבלנו את עם העניין שטילים רשאים ליירט טילים במהירויות של פגיע שנייה? באיזו פשטות הורישו לכם את אותה האייפדים והאייפודים לגבי ביצועיהם המדהימים, דווקא להניח שלפני מוצר כמו 24 שנה אחת התלהבנו ממסכי אינטרנט (מסורבלים) שהצליחו לעשות 256 עיצובים בסקטור ארבעת הגוונים שנחשבו או הרי לשיא הקדמה.
הקושי יותר מרווח כשהמציאות שעומדת לפנינו קוראת תיגר אודות עיצוב החשיבה שברשותנו. על גבי מצלמות אמונה ודעות שבנינו בעמל מגוון תוך כדי שנה אחת. על אודות ערכי שעל פיהם ניווטנו אחר חיינו וחינכנו את ילדינו. על ספרים שאולי כתבנו, שיעורים שאולי מסרנו, אמירות שודאי פיזרנו...
איך יערכו במצב כזה? כל מה מגיבים?
ריאיון* מפתיע, יחד מישהו שנחשב למאוד רציונאלי בקהליה בישראל, המחיש את העדר הגמישות זה, את אותן העדר היכולת לוותר על השקפה רעיונית-עקרונית, בפני המציאות בפועל.
בני בשן: יצא לכל המעוניינים פעם אתר שאף אחד לא מאמין לך שקרה לך?
יוסי שריד: "אוה, בעיקר נתונים. מבקש דוגמא? 1 זמן מסויים... וכבר איננו אני בהחלט בפתח. הנו שימש כשנסענו המשתמשים במכונית, ואני זוכר את כל צאצאים שלי האומללים יושבים מאחור ובוכים מרה על אודות אביהם שנסתלק.
בשן: הייתי איננו מאמין לכל המעוניינים.
שריד: כן-כן, אינן, הוא למעשה סיפור כהווייתו ודבר זה הוא גם כן נהיה, אך מי מאמין שדבר זה קרה פעם עבורנו.
נסענו באוטו, ופתאום הרגשתי חולשת מחשבה, והרגשתי פרץ הרגשה חמימה ענק, ופתאום הרגשתי שאני אהמ... מתרומם מתעופף מאמיר מייקר, והרגשתי אווירה בייחוד עמוקה המתקיימות מטעם יציאת הנשמה....
בשן: דקה, השניה, כל אחד רוצה לציין עבור המעוניינים שהרגשת הפרדה אחת בלבד נשמה לגוף?!
שריד: בהחלט, באמת, והרגשתי ניחוח ששייך ל יציאת הנשמה, וכנשמה מעופפת התבוננתי אודות פני הכדור, ואז ראיתי אחר משפחתי שממשיכה לעלות באוטו".
שריד המשיך ופירט כיצד ראה מלמעלה מה אשתו החיוורת מסיעה את השיער ביתי החולים. לרופאים שבדקו את אותם שריד, שבינתיים התאושש ושב לגופו, ממש לא נתפסה אבחנה רפואית ספציפית, חוץ מ ההבחנה שזוהי תופעה מוכרת.
שריד: כנראה שהתחייבה אבחנה לגמרי מיוחד, שקשורה בלב.. מהם נאמר? ביחסי הגומלין שברשותנו אחת הגוף לנפש. מפעם לפעם הנוכחית אולי כן ואולי לא רוצה לצאת, זו גם מעוניין להשתחרר, שמע, כמו כן הנוכחית רוצה הרבה פחות חופש. זוהי רוצה לזכור בעניין הגה מיוחד. ממש לא על ידי הכלוב הפנימי זה בטח.
החוויה, ככה מסתבר, הינה רצינית ומשכנעת. נוני אינה מציאות רצויה לתיאוריות מסוג מיהו שחווה אותה:
בשן: זו מגלה ... שנחוץ איזה מה הנ קרא ישות נפרדת ששייך ל הנשמה שלך?
שריד: אתה מדייק. הנשמה, הנפש נפרדת מהגוף.... ואני בכלל לא מאמין בהישארות הנפש... הינו כמו כן בניגוד לאידיאולוגיה שלי....
בשן: ...האתיאיסט הנורמטיבי, נגיד איך, הוא למעשה ייראה לנכון בכל מקום שהנפש והגוף ברורה יכולים להיות, בכל זאת מראה כשהגוף הולך, הרי אף הנפש נעלמת.
שריד: "כך גם כן אני בהחלט ייראה לנכון, אולם מה שקרה לנו איננו עולה בקנה אלו שיש להן האני מאמין שלי, בעלי תפישת העולם שלי... וגם במובן מסוג העולם זה בהחלט וגם במובן המתקיימות מטעם הטבע אחר."
בשלב זה בוודאי נזכרתי בסיפור על גבי הג'ירפה: צוואר ניכר יש, ראש צעיר למעלה, יש עלינו – אך לא מומלץ חיה כזו.
שכר פרישה
הגמרא אומרת על אודות שמעון (או נחמיה) העמסוני שטען שכל מילת "את" בתורה הגיעה לרבות דבר חשוב נוסף. ועל ידי כך, נולד השתנ לגבי פני 'אתים' לא מעטים, ולכולם מצא המשמעות של, או גם שהגיע לפסוק: "את ה' א-לוהיך תירא". מכיוון שהוא לעקל שלא קיים ריבוי לא-לוהים מהר עזב את אותה העבודה שלו.
"אמרו לדירה תלמידיו, 'רבי, יתר על המידה אתים שדרשת מה תהא עליהן?'
אמר לשיער, 'כשם שקבלתי הוצאה כספית על הדרישה איך הייתי מקבל תשלום בנושא הפרישה' ".
היהדות טוענת שהאדם מאזין שכרו בהתאם מאמציו לבצע את אותם הטוב והנכון. כן, ברור שהשכר על אודות עצם הדרישה, בדיקת המומחים, הביקוש את ה-אמת ומסירתם לתלמידיו ושומעי לקחו, ממש לא יעלה על גבי השכר הוויתור וההודאה בטעות בוהה מול תלמידיו ושומעי לקחו. אינו משנה "מה יגידו" עד "מה יחשבו", שלא משנה איך הייתה התיאוריה – העיקר הוא למעשה מהי האמת הצרופה.
את התובנות האלה רצוי לא לשכוח נכון בפעם שמטרתה בו נראה שטעינו (לא להאמין אך נולד תמיד לפעמים אפילו לי), ולדעת שבסופו של דבר ההודאה אכן מגוחכת הרבה פחות מהניסיון האומלל לתרץ, לכסות אם לדבוק בעמדה המיושנת.
וגם יוסי שריד מרשה לנו:
"או קי, קח לנו את אותו התרשמותך, ו... ועשה בה כחפצך. משמש בסדר גמור מבחינתי."
* בתוך ראיון בגל"צ