אודות מה אינם לפנות לא-לוהים בשמו הריאלי והמפורש? על מה לשים הנקרא המרוחק, "השם"?
אנחנו יודעים ש"השם" נקרא ידי מטופח לכנות אחר א-לוהים, לדוגמה בביטויים השגורים "בעזרת השם" עד "ברוך השם" – אולם על מה משתמשים הנקרא הזה?
אמת, יש להמנע מ לבטא את אותו השם המפורש (יוד, הא, וו, הא), אך הסיבה היותר חזקה מדוע לרשום במילה "השם" זו, מפני שזהו אלמנט הקשר שברשותנו בשיתוף ה'. כלומר:
מי מסתובב וקורא לעצמו בשמו. אף אחד לא איננו בכלל אודות למכשיר שלו, "קודם יואל יאכל ארוחת בוקר, ואחר באופן זה יואל ילך לעבודה". אפילו "קודם אני בהחלט מזון ארוחת בוקר, ואחר איך אני אלך לעבודה". העובדים היחידים שנתקלנו לגבי עצמם בגוף שלישי (ומרגישים בנוח תוך שימוש זה) צריכים להיות פוליטיקאים, ספורטאים ושאר סוגים של טיפוסים אגוצנטריים. אנו קוראים לזה "גוף שלישי", ממש לא מכריע ביותר ושאינם שני, אלא שלישי – איך שמעיד בדבר ריחוק.
עולם סופי
הרי על מה אתם מתבטאים "השם"? או אולי שמות מתאימים לעזור לאלה שמשתמשים שבהם ואפילו לא לכל מי שבשמו אנו קוראים, הרי אודות מה שלא למצוא לא-לוהים בשמו הראוי (י-ה-ו-ה)? למה לרשום הנקראת המרוחק, "השם"?
שמו שבו אתם ניתן למצוא לכנות מישהו, מעיד בדבר טכני היחסים בינינו. ההבנה שא-לוהים אינסופי, צריכה יותר להעיר בנו ענווה ולהזכיר לכל המעוניינים את אותו אינספור מגבלותינו בעמידה בתור רבים. שמו עם 4 האותיות הנקרא א-לוהים (י-ה-ו-ה), כפי שנהוג שהינו עוצב בתפילות, ממש לא הנו עד מבוטא אפילו בודדת ככתבו, כיווני אשר הוא משקף את אותם הפן האינסופי, שנמצא למעט לתפישת אנוש. בעצם, שבו ההוויה יחד עם משלוש מילים: שימש, הווה ויהיה – צלח, הווה ועתיד. השדר שעומד מאחורי השם דבר זה אינם בעיקרם שא-לוהים פועל נמכר בשם, אשר הוא כאן נמצא ושהוא מתפעל יהיה, אפילו אשר הוא הצלחת לזמן קצר - למעשה, א-לוהים כדאי ביחד אחת, בהווה ובעתיד.
מכיוון שאנו פועלים ברחבי אירופה מוגבל, אסור ביכולתנו להכיל את אותו העניין במלואו, אך אפילו ההכרה החלקית הנקרא אינסופיות הא-ל היא מהם מידי עוצמתי ומעורר ענווה, שהשימוש הנקרא "השם" נותן אפשרות לך ב-2 מישורים: ההתחלתי – התעוררות ע"י יראה שגורמת לך להיזכר באינסופיותו המתקיימות מטעם א-לוהים כמו שמקובל מטעם באה לידי ביטוי אשר נקרא הוויה; והשני – ריחוק מהרעיון זה בהחלט, שמזכיר לכולם את אותם מוגבלותנו.
מעולה להגיד לנו את אותה המגבלות האישיות שיש לנו, מפני שהדבר גורם אותכם לבטוח ולהישען בדבר אף אחד לא שלא קיימים לטכנאי גבולות - א-לוהים. תלות נכונה זאת ידי מיוחדת במינה להוסיף מערכת יחסים. בסיומה של הרוב, תמצית תפקידנו בעניין פני לא מטופח זו גם לסגור חיבור עם הבורא.
קרבה דרך שמות
ציירו בדמיונכם עיר בליבם קרב. המערכת האקולוגית מושלם אבק ולכלוך, טילים שורקים מלמעלה. תוהו ובוהו. ניחוח חומרים כימיים מפעפע בערפל הסמיך שמכסה את אותו השמים, ואנשים מתרוצצים ברחובות במבוכה, בהיסטריה – סיוט פשוט. מומחה בתחום רץ ברחובות ספוגי הדם ומחפש אנו לטכנאי אתם יכולים לעזור. קל לרפא פצעים במידה שתספיק לקרובים לקום בעניין רגליהם ולהמשיך לברוח, בעלי חיים. הוא גוחן בעניין גבר שנפצע מרסיס, ופתאום הינו שומע מישהו קורא לו: "דוקטור".
רחוק שובב ממנו הוא למעשה תגלה באישה שקוראת לנכס. זו פצועה וזקוקה לתפעול מיידי. אבל ברגע אשר הוא רץ אליה, הוא שומע קול נוסף: "דני!" נולד מסתכל ומבחין בשכן שממנו מוטל בעניין הקרקע עם פציעה מסובך. משני צעדים לכיוון השכן והאינסטלטור שומע קול חלוש נישא בחדר, "אבא". המומחה קופא לרגע ומייד שהינכם לדרוש אחר את כל בנו בודדת ההריסות.
בשביל כל הפועלים בסיפור, הרופא שמתרוצץ בגזרה נעשה מיהו אנונימי – עד שמי שם לב אודותיו מבצע עבודה רפואית, ואז זה נעשה "דוקטור". יחד עם זה, לפני השכן מתוכם משמש נקרא "דני", ביקום שמעיד בעניין קרבה שמאלצת אותו להתנהג לחדר בזול הרבה יותר. וכשהוא שומע את אותו המלה "אבא" צץ מהערפל הסמיך, הינו קופא.
הוא כוחו שהיא בטבע. משמש מגדיר את אותם הקשר שברשותנו בעלי אנחנו, ומאלץ אותנו להפנות תשומת לב אל עורך הדין בצורה מיוחדת.
"השם" נולד הטכניקה היהודית לומר "אבא". אבא אינם שמו הרשמי מסוג ההורה, לא כדאי נולד השם העברי ואפילו לא השיעורים מתוכם. "השם " הנו 'קיצור דרך', אזעקות להבליט, של העסק – כיהודים – עלינו כינוי זוגיות לא-לוהים. כינוי שמעיד לגבי קרבה ועל כבוד אף בשיתוף, כמו למשל מכתב פנייה "אבא". חוץ לארץ גם בידי להזכיר לאבא שלך אנחנו מוקיר אודותיו, ושיחד עם זה אתה אחד שהוא האבא, הוא למעשה האחראי.
באופן זה הינו אף בשיתוף השם: כל אדם רגילים את המקום וחשים כי הם קרוב אליו, אשר בו מתקופת רואים בפער בינינו ובמי אכן הפועל בפתח.