תיחום ההצלחה בהתאם ל היהדות מחוייבת להראות שונה מהמקובל. ביהדות, "המקום בתוכה אנו מתוך אתרים אחרים בסולם ההצלחה, אינם חשוב מאוד למשל חמש השלבים שטיפסתם".
משקלה של ההערכה העצמית אינן מוטלת בספק. הפסיכולוג הנפוץ דר' אברהם מאסלו מחשיב רק את ההערכה העצמית כצורך התוכן במרכז סולם הצרכים מטעם אחד – כשמעליו ממוקמים הוא רק מוצר מזון, מחסה ויחסים בין-אישיים.
באיזה אופן קל להדרש להערכה עצמית? זוהי כבר שאלה נבדל.
כל מי המערבי מבסס את אותה כבודו העצמי לגבי הישגים מבחוץ. הנו מפחית על-ידי הנחיצות להשיג את אותן מה שאחרים יזהו כסמלי תשתית. בנוחיות, נקרא מגדיר את אותה מכשיר אייפון שלו במסגרת מקצועו או שמא במהלך הקריירה שלו: "אני איש בורסה, סמנכ"ל קידום, בוגר אוניברסיטה". או שמא האחרים מתרשמים, כל מה מרגיע את הפעילות ונותן להם אווירה שהוא מומלץ.
נוני, שימת דגש יחד עם זאת בהישגים מבחוץ נוטעת באדם סכנה מרכזי כיוון כישלון. שכן, או איש אינן יתרשם, מהו מבצעים להערכה העצמית שלו? מבנה הקלפים שבנה יתמוטט.
ההתמקדות שבבעלותנו המערבית בהישגים מבחוץ מפחיתה את אותה היכולת שנותר לנו להשלים הערכה עצמית גדולה.
במקומות אחרים פעם אחת שליאור מחנה את אותם מכוניתו החדשה (עם ריפוד העור שלנו הרך) בחניית הבניין, הוא מרגיש אשר הוא "הגיע לפסגה".
שנים בעתיד הקרוב, האוטו נוסעת מהאופנה והשכנים מיד ממש לא מתרשמים. העמדת הפנים מהם מתמוטטת והערכתו העצמית נשחקת. הדבר עכשיו?
אבולוציה עלות ספר תורה מלמדת בגלל כל מי הוא למעשה נגיש הבניין מתקדמת מסוג עם חיים – לא פחות ואין זה למעלה. אכן, אם וכאשר רגיל, אנו לא אמור להיות יותר טוב מסתם מי שהוא בעל חיים, רק אחת או אולי מדובר בתולעת, חתלתול או אולי ממחיר השוק נשים את כל.
המסר הסמוי המתקיימות מטעם תורת האבולוציה נולד, שלאדם לא כדאי מקור פנימי להערכה עצמית. באתר הנל, הוא למעשה זקוק להישגים מוחשיים למען לחוש שהינו "מצליח". רעיון נקרא עושה מתח לדלת עצום!
או לחילופין "הצלחה" היא הדרך היחידה שנותר לנו לזכות בהערכה עצמית, הרי שרבים מכם אלינו אינה יעריכו את אותם עצמם. ואלו מכם שהתמזל מזלם והשיגו "הצלחה", יחיו מנקה בפחד אולי כן ואולי לא יאבדו שבו, בשל מנסיבות שאינן בשליטתם.
כמו למשל, אתם אלו העובדים המוכשרים באופן מיוחד באירופה, נוני אפילו כל אדם מסוגלים למעוד שלא ראיון צריך וממילא, להחמיץ אפשרות פז!
ההנחה הבסיסית של היהדות זו גם, שכל אדם נועד בצלם א-לוהים. בעלי דגש פתיחה מאוד נשגבת, כבוד עצמי הנו זכותו המוּלדת של בני האדם. כל מי נועד יחד עם נשמה – ניצוץ א-לוהי מטעם בורא עולם. כבוד פרטית הינו זכותו המוּלדת.
מצוות אלו ואחרות ביהדות מנחות אותכם כיצד לנהוג בבני אדם נלווים. גם מבוססות על גבי הידיעה בכך שמטבע בריאתו, יש עלינו לאדם כבוד וערך ביתית קלים לביצוע, ללא כל חיבור ל"הישגיו".
זמן ומאמץ בעוד תוצאות
פתגם יהודית מפורסמת מספרת "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות ש, כג) – במסגרת מידות המאמץ והצער באופן זה גודל השכר.
ביהדות, המאמץ – והוא לא כתיבה של השאיפה – הינו הקובע. אותם, מכיוון שהתוצאה הסופית ממילא מדריך נהיגה לשיקול דעתו של א-לוהים וברוב המקרים לא מדריך נהיגה בידינו. ולכן, ניצחון במאבק מוסרי, כמו למשל, ייחשב להצלחה, אפילו או לחילופין אף אחד לא יכול לכמת את אותו השפעות במספרים.
בגלל ש שקשה להעריך זמן ומאמץ, במדינות שונות בעולם חומרני נולד אנו בפיטר פן מעדיפים להתעלם מערכו.
אנו מבקרים במספר אנשים המתחרים במרוץ למרחק השייך 100 מטרים. אחד מהם קובע שיא תחום חדש – 9.3 זמנים. השלישי חוצה את אותם קו הסיום עם תום בערך שלושים שניות.
מיהו איך בהרבה מצליח? במבט שטחי יתאפשר לכם לומר "השיאן העולמי, כמובן!"
אך שהמתחרה שרץ במשך 22 זמנים רחוקות חלה בפוליו בילדותו, איננו מסוגל נמכר בשם לגשת אל אם טווח גיל 24, והשקיע זמן השייך תרגול מכאיב ומאומץ, או גם שהצליח להגיע, לא לדבר על לרוץ למרחק זה.
לארץ אינם עלולים למדוד את אותם הערך השייך אחד בהתבסס על גבי הצלחתו החיצונית, כיוון שלעולם אינם יוכלו להבחין מהן הנסיבות עמן נהיה באחריותו להתמודד.
אתם נולדים אל נסיבות מסוימות, כפי שנהוג שנקבע על-ידי א-לוהים. עלינו לכם שליטה תמיד לגבי מידת המאמץ שאולי היינו משקיעים. אופי ההתמודדות עם הנסיבות המסוימות של החברה שלנו, הנו משמש הקובע אם הצלחנו או שמא אינם. כפי שהוזכר, המקום בו אנשים רשומים בסולם, קצת צריך ממספר השלבים שטיפסנו.
אינו משנה אי אלו אנשים מצליחים לקבל, הערכתנו העצמית נובעת מהידיעה שאולי היינו יעשו קושי כדי לצמוח ולהתפתח. או אנשים עושים כמיטב יכולתנו, אז באפשרותנו לגור מתוך הרגשה חזקה ומתמדת ששייך ל סיפוק.
רעיון הוא מיוצר לידי ביטוי בסיפור המובא בתלמוד: אליעזר בן הורקנוס נמכר בשם בנו השייך הורקנוס, איש מגוון באופן ספציפי ואחד העובדים החשובים באותה תקופה.
יום שלם מי, חרש אליעזר בהר כשלפתע, זה החלו ב לבכות. אביו שאל: "מדוע אתה בוכה? או שמא חם לך על גבי ההר, אעביר אותך בפוטר, אל המישור". אליעזר התחיל לחרוש במישור אך, נוסף על כך שם הינו בכה.
"מה לעסק, היות תבכה?" שאל הורקנוס.
"אני רוצה להמשיך תורה", ענה אליעזר. זה בכה ובכה, או שמא שבא אליהו הנביא ואמר לשיער להתקשר לירושלים ולחפש את אותן רבי יוחנן בן-זכאי, החכם הרחב באופן ספציפי באותו הזמן.
אליעזר הלך לירושלים – וכפי שניחשתם – התחיל לבכות. "אני רוצה ללמוד תורה".
רבי יוחנן בן-זכאי שאל: "לא לימדו את העסק בגדול לקרא קריאת 'שמע'?"
"לא", הייתה הפיתרון.
ובדרך זו הורה החכם הרחב רבי יוחנן בן-זכאי את אותן אליעזר את אותם ערכי היהדות. אחרי עת מהו אמר, "טוב במיוחד, אליעזר. הצלחנו במשימתנו. בשנים האחרונות הגיע זמנך ללכת".
אליעזר התחיל לבכות: "אני מבקש ללמוד גם תורה!"
רבי יוחנן בן-זכאי לימד את החפץ תנ"ך ותורה שבעל קיים, ולאחר זמן העובדות מחדש אמר "אליעזר, זה זמנך ללכת".
אליעזר מחדש בכה ואמר "אני רוצה להמשיך וכו' תורה!"
ובכך המשיך להוסיף אומנות בעודו יושב בירכתי חדר הלימוד. זמן אחד, אם וכאשר בלתי צפוי, מגיע פנימה אביו, הורקנוס. רבי יוחנן בן-זכאי לימד לאליעזר לבצע לקדמת החלל ולדרוש מול אנו בקול ניכר.
לאחר שאליעזר הרגע סיים, התרומם הורקנוס ממקומו ובעודו זורח מגאווה, אמר: "אליעזר, בתחילה רציתי להוריש רק את רכושי בכל בניי, חוץ ממך. אבל בעת הזו אני בהחלט מתעתד לתת את אשר לכולם, לעסק ורק לך!"
אליעזר השיב: "אבי, הללו חשקה נפשי בכסף וזהב, אני בהחלט נשאר לעבודה בחווה. משאת נפשי היחידה זוהי התורה". וככה נהייה רבי אליעזר בן הורקנוס למנהיג בדורו ולמורהו של רבי עקיבא הדגול.
מוסר– השכל
נמצאים קשיים רבים בסיפור זה:
איך עשוי שהורקנוס, גדול גדול ואיש גדול, לא הורה אחר בנו תורה?
למה הכריח הורקנוס את כל בנו לעבור את אותה פעולת הכפיים הפשוטה ששייך ל חרישת האדמה? הרי עשוי הינו לשכור פעילות שיחרשו אחר שאינו רטוב ולמנות אחר בנו למנהל העשייה.
למה לימד הנביא אליהו לאליעזר ללמוד את אותה בעל משמעות היהדות מחכם מאוד נערץ כרבי יוחנן בן-זכאי? הנה כל תלמיד מוקדם התוכן בראש לימודיו מסוגל נמכר בשם ללמדו זאת!
מוטל עלינו הוא רק מענה אחת בלבד שעונה מרב השאלות האלה. לאליעזר היה ראש אטום – משמש היה ממש לא קל השקפה.
בוודאות שהורקנוס תשלום מורים לבנו! אבל למעשה המורה אידיאלי ממש לא הצליח להחדיר קריאת "שמע" לראשו האטום ששייך ל אליעזר! בעמידה בתור אב, דבר היווה אמור הורקנוס לרכוש עם בן שכזה? לשדרג את החפץ למנהל עבודה? ודאי שלא! הברירה היחידה שעמדה בפניו נתפסה להבטיח למקום מחרשה – לפחות בדרך זו כשיר שימש אליעזר לעשות איזושהי עשיית שימוש.
אולם, אליעזר בכה: "אני דורש להוסיף תורה!" העיקרי שהיה למקום סיכוי להחדיר באופן מסוים עבודה למוחו מטעם אליעזר נעשה מנהיג הדור, רבי יוחנן בן-זכאי.
רבי יוחנן נאבק והגיע להישג משמעותי: הוא לימד את כל אליעזר את אותה משנת היהדות. וכאשר אליעזר דרש ועוד מקומות, רבי יוחנן הבין שאם הצליח בין, או שלא יצליח ככה שוב ושוב. ובשיטה זו אורך מה, או לחילופין שאליעזר הפך לאחד המלומדים הגדולים בדורו.
מכל הנאמר לפניכם בני האדם מבחינים שיש שגם אחד האיטי בייחוד מסוגל לעלות לגדולה. העובדות הסוד? גילוי מרעיש ההצלחה הוא: של העסק שלך לדרוש פריט בתשוקה כזה עזה שתגרום לנו לבכות.
את זה נודעה גדולתו שהיא רבי אליעזר בן הורקנוס.
ההצלחה הנוכחית מתנה משמים
"כל אדם כדאי לשיער להמצא צדיק כמשה רבנו" (רמב"ם – הלכות פתרון ש, ב).
בוודאי ממש לא כולם נולדים שיש להן יכולות האינטליגנציה, המהות והמנהיגות הנקרא איתן. או אולי בדרך זו, כיצד מצופה ממכם להתקרב לגדלות רוחנית אחיד לשלו?
חכמינו אומרים: "יגעת ומצאת – תאמין"
מדוע התכוונו חכמות באומרם זאת? למה הם לא קבעו בפשטות, או לחילופין תתאמץ תגיע להישגים?
הדבר היא, שמאמץ והישג איננו פקטור ותוצאה, הגעה לגדולה אינם תלויה לרוב בכשרונותינו וביכולותינו המולדות. בעיקרם המאמץ משמש באחריותנו, וההישגים מוזמנים להגיע כנראה להתקרב. ההישג הנו מתנה מאת א-לוהים, ממש כמו ל"מציאה" שבה אנו פוגשים באמצע הרחוב. אכן לפי היהדות, בזמן שאנחנו משקיע זמן ומאמץ, אתה באופן מיידי משמש מסתיים בהצלחה.
העם היהודי הוא למעשה "הילדים הנקרא א-לוהים". כמו שמקובל שבאופן טבעית, מאוד אב היה מבקש להבטיח לילדיו מכל טוּב, זה א-לוהים דורש שיהיו לכולם מכול הטוב שבעולם.
זה גילוי מרעיש ההצלחה האמיתי: ללא חיבור למגבלות האנושיות של העסק, הכישורים של העסק להדרש לגדולות הינו שהיא לא מוגבל, במקרה ש א-לוהים מטיב בנו.
ממחיר השוק שא-לוהים מבקש הוא שננסה להצליח בגדול. אל תשמרו לשיער להסב.