אתמול ביקרתי במעונכם קברות הנקרא הטוב ביותר, וירטואלי, ו"מצאתי" בכל שיער את אותה סבא שלי.
פעם אחת בשנה אנו בפיטר פן נפגשים במקביל ל קברה מסוג או משפחתנו, מהרהרים שבה ובשנים שחלפו מימים אלו נפרדנו מהדירה החדשה, משקים את כל הצמחים המאובקים הקיים על קברה וממשיכים בשיגרת יומנו.
ל הקבר עוברים דרך על פני לוחות שנחוץ סובייקטים שמות שהפכו לאורך עם הזמן "לידידים".
בסרטים, בתי הקברות מתפעל מרווחים, מוצלים, מעוררי השראה... לאתר כנס אינו יעשו הנחות אינה לחיים וכך גם לא למתים: דרכים בינעירוניים לומדים כבר, השמש החמות קופחת על אודות המצבות המגובבות בצפיפות נוראה שאסור מעץ או שמא סככה לרפואה (נכון הדיירים הקבועים בסמוך אינה חייבים, אבל דבר בשיתוף המבקרים?)
בפארק המים הסמוך צורחים רמקולי גדול ושמחתם הנקרא ילדים הילדים מתערבבת לה בקקופוניה מוזרה תוך שימוש בכיים החרישי מטעם האבלים.
או לחילופין נמצא הכל רגיל, בלתי אפשרי יותר מכך ישראלי מזה נכון?
אתמול ביקרתי בביתכם קברות שהיא חדש, וירטואלי לחלוטין: נכנסתי לאתר השמות העתידי הנקרא יד ושם ו"מצאתי" רק את סבא שלי, למעשה רק את השם ופרטים פרטיים אחרים שנמסרו עבור עשרות שנים על-ידי אמי.
מאחר והרעיון הנקרא אזכרה הנו אזכור וזכירת בהם הנפטר, הנה שהרעיון של יד ושם עונה בדבר מטלה יחד עם זאת.
אינו מוחי את כל סבא שלי, הנו מת עשר שנים טרם לידתי בהיותינו בני 40: או שמא 9 שידוע לכם מצא את מותו מזיהום שנגרם בשל מפצע ברגל.
התמונות המעטות שנותרו מאשרות שהיה גבר מכובד, שחרחר, מצויין. מסבירים שהיה רקדן נהדר, "מסמר" מדי בר מצווה, בעל חוש מוסיקלי מפותח, ניגן בפסנתר שאין בהם שיהיה יכול לפנות ולו תו אחד.
הינה להם חנות תצוגה לממכר חומרי מרחב איכותיים והטכנאי לעקל והעריך עד מאוד את כל התרבות הגרמנית אודותיה התחנך ואת שפתה דיבר. במלחמת האתר בטבע העיקרית לחם בשביל הצד "הרע" מכיוון ש במצב נעשה נולד הצד מהצלם, נוני איך ממש לא הקנה לדירה בכל זכויות 20 שנה מאוחר יותר: כמו כלל יהודי אירופה, הוגלה מביתו נושל מרכושו ומכבודו, מצא את מותו ברעב וביסורים ונקבר באלמוניות העדר בטבע באדמות אוקראינה.
מעתה יש צורך לסבא שלי מצבה ביד ושם ונביא לבקרו ולהרהר במסכת הזמן הלא מוכרת אבל הכל-כך יהודית.
*לזכרו הנקרא פביאן ברנדר, 1942-1902