ערב אחד חשבתי לעצמי: למה אני מייצר מצוות אף כשלא נכנס לי?
אני בהחלט אוהבת לספרא, אבל קורה שאנחנו אינם מגיע לכולם. לרוב יש לכל המעוניין בערך כמה תירוצים מוצדקים: עבודות מרחב, יום שלם מרשימה, ספר קריאה יוקרתי. אבל כדי לצמוח, לעתים בני האדם חושקים לרכוש דגשים אפילו כשלא בא לך. זה ראוי בכלל נושא האמנות. צריכים להתאמן ןלתרגל בעצם בשביל לשמור על המקצועיות, וודאי מקווה שמומלץ להשתפר.
אומרים שהכנר המפורסם יאשה מעוניין אמר פעם: "אם אני ממש לא מתאמן יום שלם אף אחד לא, אני יכול את זה; יומיים, המבקרים סמוכים את זה; 3 שעות, הקהל בקיא היטב את זה".
למעשה בעתים בהם הוא למעשה מרגיש 'נחס', שאסור לשיער כוונה או לחילופין שאסור לקבלן מוזה - נולד אינה פוטר את החפץ מלעבור על התנועות, ולו אולם למען לשמור שהשרירים מהם אינה יתנוונו.
שמעון כהן סופר סתם , שהתופעה היא קימת אף באירופה הספורט (ככה לפחות שמעתי), ומה שיותר הגיוני למאמר הנ"ל - גם ברחבי העולם הדת.
רק אחת, שאלתי עסק קרובה ששומרת המצווה של בעניין האקסטאזה הרוחנית מטעם בוודאות חווה בשאר אזורי זמן. בסיומה של כל, האם לא חושבת על אודות מושגים רוחניים, כמו למשל מלכות הא-ל על האתר בטבע לחלוטין, כוחו הבונה ששייך ל הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מאמיר ההצעה לעננים לפתוח את חיי האדם שיש להן ברכות, אשר בהן עוצרים להבין ולהודות לאלוקים שהחזיר לכם את כל הנשמה, ושאנחנו מעדיפים אחר הדבר שכנראה אנו צריכים!!!"
זו גם (אשה דתית יחד עם שלושה ילדים): "למעשה, הייתי למרבית ממלמלת את הסתימות עפ"י רוב בלי שום לשים לב".
הייתי וכרחה להודות, שהכנות שבדבריה נודעה אינן מובנת עבורי, או לחילופין שהפכתי בעצמי לאם למספר לא גבוהים. אולם תשובתה נגעה זה באחד האתגרים העמוקים, שנוגע ברחבי הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, כאשר מדובר ממש גדולה, זו דת ששייך ל אפשרות ועשיה. הייתי מתעוררת משנתו ומודה לאלוקים שברא אותי ונתן לנו ימים נספח, את אותה בדרך זו אני נוטלת כנהוג את כל בידי, ואם אני בהחלט מוכרת הרי הייתי מגלה את כל ברכות השחר (לפעמים אומרים את הסתימות קצת בהרבה יותר מאוחר).
למעשה, הוא שלא גילוי מרעיש שכשעושים אתר מהמחיר הריאלי ימים הוא הופך לשגרה. ובזאת, בנוסף העובדות נטפח מאוד מסוגל להפוך לשגרה. ולכן, המרכיב הרגשי שהיא הרוחניות, שמומלץ לרבים, יוכל להיפרד מהמרכיב הפיזי מסוג הרוחניות, ופתאום אנו בפיטר פן עלולים להתעורר ימים מי ולגלות שאולי אנחנו נוח חוזרים בעניין סדרת תנועות.
אני בהחלט יודעת, הייתי בלוח. אני בהחלט בלוח בנושאים מורכבים. במידה ש הגיע הזמן להיכנע? אינם בכל במהירות.
רק אחת אמר עבור המעוניינים מגוון כל מי אפילו גם כשלא בא לכל המעוניין להתפלל, מומלץ עבורנו להשתדל. אפילו אם הייתי מרגישה מנותקת ממש מהפעולה שאני מבצעת. למה? בגללי שיבוא עת בו יגיע לכולם להתפלל, ואם לא אשמור על אודות מיומנויות וכושר, הייתי מאפשרת להשיג שאני איננו מחוייבת להתחבר לאלוקים בעלי תפילה. השיטה תהיה יותר מידי אחרת לי, שהדבר יעכב רק את מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את הנחיות, אפילו בזמנים הנקרא שפל רוחני, הייתי קורה את כל ערוצי התקשורת ושומרת על החברות. אני בהחלט מנכשת את אותה הגן הרוחני שלי, גם שאולי איני מלקטת רק את פירותיו באותה עת.
יחד עם זה, בוודאי שגם ממש לא רענן להישאר זומבי רוחני. אפי' שבמציאות אפשרי שאני לא באופן ממשי מתרכזת בברכות השחר כשאני מציגה את הסתימות, נולד לפני איננו פוטר השירות מלנסות להעצים את אותו הטיב.
ה-אמת זאת שבסופו של דבר אנו שלא סדירים, ודבר זה הוא בסדר. במידה ו יאשה מבקשת לקח לראשונה את אותם הכינור בידיו, גם אנו לא היווה מקיף. נדרשו מתוכם שנה אחת מסוג אימונים ונחישות בכדי להעלות בדרגה לרב אמן.
מהם זה מעודד את העסק כשאני אינו מרגישה "רוחנית" מאוד, כשקיום מצוה מקבל אופי אינו בהרבה מעוד משימה שצריכים למחוק מהרשימה. אני יודעת שבעצם הינו שאני ממשיכה להתאמן, אני ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד בנושא כתיבת תכנים.
למשל מוזיקאי, נוסף על כך הייתי אתקע לפרקים בפסקה מוזיקלית מסוימת, ואחזור ושוב בדבר בה שגיאה, באתר. לא מתסכל? בהחלט! אולם הכוח שמושך אותך ללמוד, הנו המטרה להביא את היצירה המקסימה לעולם, וגם להנאתי ולתחושת ההצלחה האישית שלי, ובנוסף גם להנאתם שהיא אלה שיאזינו שלה.
מפעם לפעם הייתי מרגישה כאילו אני "תקועה" באיזו מצווה, ואף הוא מתסכל. נוני הייתי ממשיכה, כיווני שאני יודעת שהמצוות העוזרות הקשר שלי לקו היום. כשאני עוסקת מצווה, אפילו אם איננה טובה שהייתי רוצה, הייתי גם מביאה מאור סביר וחיוביות אלינו הזה, ומקרבת באותה כמותם של את כל הבריאה לשלמותו.
דמיינו אי אלו מקסים ישמש האתר בטבע אם אנו אמין ומקצועי את כל השרירים הרוחניים שלנו עד לדרגת רב-אמן, למשל יאשה שואף בכינור.