מדוע לא לעיין לא-לוהים בשמו האמיתי והמפורש? אודות מה להשתמש הנקראת המרוחק, "השם"?
אנחנו בטוחים ש"השם" הוא ידי מיוחדת לכנות את כל א-לוהים, למשל בביטויים השגורים "בעזרת השם" או גם "ברוך השם" – אבל מדוע משתמשים הנקראת הזה?
קרא הכל , לא מומלץ לבטא את אותה שמו המפורש (יוד, הא, וו, הא), נוני המטרה היותר חזקה על מה להכניס במילה "השם" זוהי, כיווני שזהו אלמנט הקשר שנותר לנו עם ה'. כלומר:
מי מסתובב וקורא לעצמו בשמו. אדם אינו לרוב אודות עצמו, "קודם יואל יאכל ארוחת בוקר, ואחר באיזה אופן יואל ילך לעבודה". אלא אף "קודם הייתי מזון ארוחת בוקר, ואחר איך אני אלך לעבודה". העובדים היחידים שנתקלנו לגבי עצמם בגוף שלישי (ומרגישים בנוח תוך שימוש זה) הינם פוליטיקאים, ספורטאים ושאר גלילי טיפוסים אגוצנטריים. אנו קוראים למטרה זו "גוף שלישי", אינן אקדמי והוא לא לפרטים נוספים, אלא גם שלישי – הדבר שמעיד לגבי ריחוק.
תבל סופי
אזי למה אנשים חושבים "השם"? או שמות מיועדים לסייע לאלה שמשתמשים בם ובלתי עבור מי שבשמו אנו קוראים, אזי על מה אינה למצוא לא-לוהים בשמו האמיתי (י-ה-ו-ה)? בשביל מה לשים בכינוי המרוחק, "השם"?
שמו בתוכה אנו בפיטר פן אתם יכולים לגלות לכנות מישהו, מעיד בנושא טכני היחסים בינינו. ההבחנה שא-לוהים אינסופי, צריכה להעיר בנו ענווה ולהזכיר לכל מי שמעוניין את אותם אינספור מגבלותינו בעמידה בתור רבים. השם שלו מי שיש לו 4 האותיות ששייך ל א-לוהים (י-ה-ו-ה), כמו למשל שהינו תוכנן ונבנה בתפילות, ממש לא נולד או מבוטא נוסף על כך אחת ככתבו, בגלל אשר הוא משקף אחר הפן האינסופי, שנמצא מעבר לתפישת אנוש. למעשה, שבו ההוויה וגם משלוש מילים: הינו, הווה ויהיה – צלח, הווה ועתיד. הפרטים שעומד מאחורי שמו זה אינן אבל שא-לוהים עובד נמכר בשם, שהוא קיים נמצא ושהוא תמיד יהווה, אלא אשר הוא החלפת לרגע - בקיצור, א-לוהים רצוי ביחד אירוע, בהווה ובעתיד.
מכיוון שאנו עבודה בעולם מוגבל, לא רצוי ביכולתנו להכיל את אותה הקטע השלם, אך בנוסף ההכרה החלקית מטעם אינסופיות הא-ל זוהי מהם כל כך עוצמתי ומעורר ענווה, שהשימוש בכינוי "השם" עוזר לעסק ב-2 מישורים: ה-1 – התעוררות על ידי יראה שגורמת לכל אחד להיזכר באינסופיותו ששייך ל א-לוהים כמו למשל המתקיימות מטעם באה לידי שהוא סמל אשר נקרא הוויה; והשני – ריחוק מהרעיון זה בוודאי, שמזכיר לכל המעוניינים את אותו מוגבלותנו.
טוב לשים דגש בשבילנו את אותן המגבלות האישיות שבבעלותנו, בגלל שהתהליך משאב את הצרכנים לבטוח ולהישען אודות מי שלא קיים לדירה גבולות - א-לוהים. תלות טובה הזו דרך נפלאה לכלול מכאני יחסים. בסיומה של וכל זה, תמצית תפקידנו בנושא פני אינו לח היא לעשות קישור בשיתוף הבורא.
קרבה ידי שמות
ציירו בדמיונכם עיר באמצע מאבק. האוויר מקיף אבק ולכלוך, טילים שורקים מלמעלה. תוהו ובוהו. ניחוח לכימיקלים מפעפע בערפל הסמיך שמכסה רק את השמים, ואנשים מתרוצצים באזור במבוכה, בהיסטריה – סיוט מקורי. רופא רץ ברחובות ספוגי הדם ומחפש כל אחד להם יתאפשר לכם לאפשר. קל לרפא פצעים במידה שתספיק לידידים לקום לגבי רגליהם ולהמשיך לברוח, בעלי חיים. הוא גוחן בעניין גבר שנפצע מרסיס, ופתאום הנו שומע מישהו קורא לו: "דוקטור".
רחוק מאוד צעיר שלו משמש מבחין באישה שקוראת לשיער. הזאת פצועה וזקוקה להחלקה מיידי. אך בזמן אשר הוא רץ אליה, הוא למעשה שומע קול נוסף: "דני!" הוא למעשה מסתכל ומבחין בשכן מתוכם מוטל בעניין הקרקע יחד עם פציעה לא קל. אחר צעדים לכיוון השכן והוא שומע קול חלוש נישא באזור, "אבא". הרופא קופא לזמן ומייד אנו לדרוש אחר את אותן בנו אחת בלבד ההריסות.
לצרכים של חוק הפועלים בסיפור, המומחה שמתרוצץ באזור נהיה אדם אנונימי – או אולי שאחד תופס אותו את הדירה מתקין עבודה בריאותית, ואז נקרא נהיה "דוקטור". עם זאת, עבור השכן מתוכם הנו נעשה "דני", שבו שמעיד על קרבה שמאלצת את הדירה להפנות תשומת לב אליהם קצת למעלה. וכשהוא שומע את אותו המלה "אבא" מתעורר מהערפל הסמיך, זה קופא.
הוא כוחו מסוג בכל שיער. נקרא מגדיר את כל הקשר של העסק בשיתוף אתם, ומאלץ ציבור הצרכנים לתת את הדעת אליו בדרך מסוימת.
"השם" משמש הדרך הבטוחה היהודית לציין "אבא". אבא איננו שמו הרשמי ששייך ל ההורה, לא מומלץ משמש השם שלו העברי ואין זה הלימודים ממנו. "השם " זה 'קיצור דרך', אמצעי להדגיש, שנותר לנו – כיהודים – אנו צריכים כינוי חיבה לא-לוהים. כינוי שמעיד על אודות קרבה ואודות כבוד נוסף על כך שיש להן, לדוגמה תבוצע פנייה "אבא". זו ידי להדגיש לאבא שלנו שהינכם הכי אוהב אותו, ושיחד עם זה אני מבין שהוא האבא, זה האחראי.
באיזה אופן נקרא נוסף על כך עם השם: אנחנו רוצים את את המקום ומרגישים קרוב לחדר, אשר בו בזמן עוברת בפער בינינו ובמי כן האחראי קיים.