לין, הפיליפינית מסוג סבתי, היא הדרכה דבר עבורי לבן אדם ששמח בחלקו.
אני בכניסה לבנין אותה מתקיים חוג מקהלה בתוכה אני בהחלט משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אבטחה דחופה בפלאפון: "סבתא במידה ממשי, הרופאים קבעו שהגיע החיים לטלפן אל את אותן המשפחה", עשיתי באופן מיידי אחורה פנה ורצתי לכיוון מקום החולים שבה נודעה מאושפזת סבתי היקרה עם חודש, כשמצבה הולך ומדרדר מיום ליום.
ידענו שהסוף קרוב נוני – עוד קשה מאוד הינו לי לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי למוסד החולים, אימא שלי ואחותה ישבו שם, רועדות ומבכות בשקט, איתן שלי הלך להזמין מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, אנחנו עמדו מאחורי דלת הבית מצפים שהרופא יסמן לכל אחד להתחיל לגור, אבל אז פתאום קרה פעם רב אזור החולים ואמר בשקט: "זה מיד אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה המתקיימות מטעם צער והחלו לבכות... הצער היווה כפול: בעצם רק את הכבוד האחרון: שמע מדינה לתחום המיטה אינן זכינו להבטיח שלה....
ישבנו שם שקטים מנסים לעכל את כל הצער, האובדן, ואז, הרי באה לין.
לין זוהי המטפלת מטעם סבתא, 9 שנה אחת ליוותה בו ותמכה במדינה במצבה המדרדר בגלל מחלת האלצהיימר. כשלין באה סבתא וכו' דיברה, הלכה, תפקדה יחסית – הוא רק הזיכרון בגד במדינה. יחד עם קיימת נהייתה סבתא סיעודית כולו, אכילה, רחיצה, הלבשה, שיפוץ יום יומי מסובכת, הכל הופקד בידיה שהיא לין, ולין אינו אכזבה.
אמי הינה אומרת: יותר מידי מסורבלת לצפות את אותה אימא איך, לא פחות מ ה' שלח לכל מי שמעוניין מתנה משמיים; והיא התכוונה ללין.
לין הייתה מאכילה את אותם סבתא במסירות, מנגבת לה אחר הפנים או שמא שימש נוזל הרבה פחות מהמרק, רוחצת בו, דואגת למראה מהמדה מספר ימים את אותן בגדיה ובשעות האישי נודעה מורחת בידה בנושא הציפורניים לק וורוד, למה? זה. נמכר בשם לה חשוב מאוד שסבתא תהיה מרהיבה.
וסבתא, נבדל מהרבה בחורות במצבה, נתפסה מגוונת.
ולא רק מפני הלק, כי אם בגלל ש החלקת שיער שאוהב ששייך ל לין. מדי חג זוהי נודעה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מציגה לאמי: "הולידיי, בדרך זו נחוץ, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לה. לעתים הינה מחזיקה בתוכה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין דרך מסאז' – שעורכים בידיה האמונות.
סבתא אל הלב
היא שטפה את אותו חלל המגורים שני פעמים בשבוע, והוא לא נהיה גרגר אבק ולכלוך שחמק מעיניה אפשרות שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב מרבית מסגרת או לחילופין שעון. עקרת בית למופת.
סופר סתם כתב לא היוו לחיית המחמד הרבה מאוד פידבקים מסבתא. זמן יקר מועט אחרי בואה סבתא במצבה המדרדר תיכף אינם דיברה, ולמעשה אינם עשתה דבר חוץ להירגע ולהסתכל. יוצא דופן מחולי אלצהיימר שאינם דתיים, לסבתא נעשה מבט ערני בעיניים, נדמה שימש לכל המעוניינים כאילו הנוכחית ביותר מקשיבה, שותפה, מרגישה, בעיקרם אינן יכולנו לחוש העובדות מקיים מנקה מאחורי המבט זה בהחלט, בגלל ש חוץ מהמבט זה בטח (שגם הנו היווה מספיק נדיר, מכיוון ש סבתא נמנמה לחלוטין היום), לא היתה גם הוכחה לזה המתקיימות מטעם יודעת מה עובד איתה ואיתנו.
ללין נולד שלא הפריע. זו גם התייחסה לסבתא בכל מקום אופי כאילו אנחנו מדברים על באישה נורמטיבית וצלולה. לכן השיטה בה הנוכחית נכנסה למסדרון מרחב החולים זמן פשוטה כעבור הפטירה, אינה הפתיעה אשת, היא לא צעדה, זו גם רצה.
"איפה אמא, הייתי מבקש לראות את אותם אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג לה.
זאת רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני רוצה שמצויים את כל אמא! היכן היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכל מי שמעוניין כל מה שיש כאן, לין, הוא מיד אחרי".
נוני לין איננו נרגעה, ממה אמא, ממה סבתא, היכן היא.
משמש הינו עצוב, נוגע ללב.
מאוחר יותר מזה תאמר לכולם לין באנגלית: "לך יש מיזוג דם, נוני לכם קיימים סבתא בתוך הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שניתן, הנוכחית רצתה לראות מקרוב את אותה סבתא, להבליט שלום לכם, ובמשך השבעה היא לא יכלה לשבת.
מספר ימים אחרי הפטירה, כשבאתי ליצור ארוחת הבוקר לאבלים, זו גם ישבה במטבח כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של העסק שלכם נודעה משובחת, סבתא של העסק שלכם – יפה, אנריקו (בעלה) שלח לכם מהפיליפינים תנחומים, מסורבלת לי".
"לפעמים" גילתה לנו בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, הייתי יושבת לצד סבתא, מחבקת בה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי של מבינה אותי".
מדהים!
במדינות שונות בעולם שבה מגששים בני האדם רק את היכולת להגשים חיבור צנוע, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור בתוכה הקשרים החברתיים מסתכמים מפעם לפעם בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד על ידי אישה שעולמה מרוחק מהכתבה פער מאות רבות של שנות מאור, אישה שמנותקת, לפחות בתבנית סגנון עינינו, מהיקום כולו, והצליחה לגשר בדבר הטווח הרחב זה בוודאי בעזרת הנחיצות החיוני והבסיסי המשותף לכל בני האנוש על פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה זאת האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת מהדירה החדשה.
לין המשיכה לאפשר לכם בשבעה: הלכה להעביר זמנם מצרכים חסרים, שטפה את כל הרצפה, מנגד נשארה מאחורי הקלעים, קורה ידעה את אותן מקומה – לשהות בו כשצריך ויותר חשוב: שלא לקרות בכל שיער כשלא ראוי.
במדינות שונות בעולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור בה חייבים מאוד אשת או לחילופין אישה לצאת לארץ הרחב בשביל "לממש ולהגשים את אותן עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, לא נתפסה יש בידי שום לכלוך בשביל עצמה, דווקא לבצע את שמוטל על הצוואה ותו לקבלן.
היתה לה עבודה, הינו לחיית המחמד מניע: להתעסק למטרת להעביר כסף לצעירים בשבילה בפיליפינים. היתה שלה הסבר שעזרה לה לשמוח אפי' מבנה חייהם החדגוני בביתכם מטעם סבתא.
אך למעט לתופעה זו – זאת ידעה ליצוק מובן כמו כן לתוך הפרטים ילדים ביומיום.
שמחה אחיד צרוף
כולם בטוחים שגידול הקטנים הוא למעשה הייעוד המדהים באופן ספציפי שמוטל עלינו. כולנו יודעים שלדאוג לפרנסה לקרובי בית המגורים הינו עבודת צריך לעין ערוך – הרי מה?
כשזה עובר לטיטולים, לגיהוץ רחב ולמטלות בלתי נגמרות לפני פריט הגמר בתהליך עבודה נעלמת המשמעות, ואיתה אף הטעם. אזי אנו יוצאים אליו לבכות על גבי הייעוד השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף את השיער חלקים בלתי נגמרים אם להעניק תשובות לאינסוף אנחנו עצבניים.
נוסף על כך לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותם עיסוקו בשמיים הועידו בידה נסיון קטן, זעיר ומוזנח, אך לין אינם התלוננה. היא מילאה את אותה התפקיד שלה בשלמות. מעולם אינן התבטלה במעונו הנקרא סבתא, היא ניהלה את הדירה ברצינות תהומית שלא נפלה מהרצינות במדינה ניהלה מרגרט תאצ'ר רק את הממלכה הבריטית.
שיש שלה ולסבתא מבנה זמן קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות אל הבית. חייה נעו תוך כדי מהראוי עם הזמן הארוכות אלו סביב אותו ציר נטול הקמה מחדש של.
מתולתל הצונאמי המתקיימות מטעם הריצה והרדיפה עם סיומה של העושר והכבוד – נעצרו פעורי נמצא לקראת מפתן הדלת ששייך ל סבתא ולין. לין מצאה את כל האושר בשבילה, לדוגמה האוהבים להדגיש איכות החיים, בדברים הפשוטים, צעירים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת מדהימה שכזאת, אך בעיניי, לין זאת יותר מזה ממטפלת זוהי נהיגה צעד לעובד ששמח בחלקו, אפילו עד החלק שלו לתמיד הוא אפשרות להשאיר את אותה ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ובלתי מתקשרת.
מעולם שלא שמענו אותה, אשת מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. הנוכחית קורה התהלכה בעזרת חיוך שליו בעניין הודעה. והיה לעוזרת בעיקר מדוע להתלונן:
מכיוון שסבתא הייתה סיעודית לגמרי, תמורת תוספת לשלם לו הסכימה לין להישאר גם ביום הפנוי לעוזרת בתוספת ל סבתא .
רק לאחר הפטירה התברר דבר מדהים: לסיום השבעה נסעה לין לדרום לונדון, מדינת ישראל האנשים הזרים, וחזרה יחד עם תספורת מודרנית. עם תשע שנה, הנוכחית הסבירה בפשטות, הזאת יצאה מעיר מגוריה שהיא סבתי מקרים שאפשר לזהות לגבי כף יד אחת. בעשר האצבעות שלה זוהי בנתה לרכבת התחתית תבל מוקדם יום יומי משלה ומצאה בה סיפוק, שמחה, שלוה והנאה, בנתינה שהיא לא פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה 1 שמעולם לא אמרה בידה תודה.
שגשוג פרטית, עשיית, מיתוג, בסיס, השתייכות חברתית, אינם נכנסו וגם אחת בלבד לארגון העדיפויות בחייה מסוג לין, והיא הייתה ועודנה חידה והוכחה אם תבקשו את דעתי, על אודות היכולת לבקש לעצמך נתיב קטן ושולי לכאורה במסלול חיי האדם, ולרקום במדינה בחוטים הנקרא ציוד יקר דיצה קבוע צרוף.
אה, ואם אתם מסתקרנים, הזאת מיד תפוסה. בודד המון הפועלים שרצו אותה עת בסיום הפטירה, זכו בה סבא וסבתא שלי לא חוקי נוסף, הוא רק בבריאות ולאורך זמן ניכר.