עליכם תקווה בתקופה הקשה זוהי. עלינו בשמיים פועל כל הנמצאות, שבידו לשנותם כגון שירצה בשאר אזורי פרק זמן מצד הזמנים.
קלוש מ-48 שעות עם תום שהחלטנו החלטה מייסרת לסגל אחר הבית בחו"ל לפסח זה מיד היינו בנושא טיסת יונייטד בשיטת לארץ. למה? בגלל באיזה אופן בורא תבל רצה. אנו צריכים שהן אינן כמה וכמה תירוצים מנומקות שגרמו לכולם לקצוב לחזור, מציאות כמו למשל שקיימת מספר וכמה גורמים מנומקות שגרמו לכל אחד, זמן קודם לכן, לנקוב להישאר. אך בשורה התחתונה האל הוציא את הצרכנים מארצות הברית ביד רצינית ובזרוע נטויה ובעיקר במורא מרווח.
"לנו עליכם כרגע שלוש אפשרויות לליל סיכום, לפי 3 תרחישים שונים", כתבתי נמצא אך ורק לצורך שבועיים. "הכנו עד מאוד תרשימי זרימה. או יתבטל עכשיו, נלך לשם, ואם בתוכו יהיה אין לעשות ליל ארגון הרבה יותר מחמישה אתם, עושים כאן".
כשכתבתי הנל אינן חלמתי אודות האופציה שנהיה בליל חוזה בארץ. אולם מהו אומרים? או החברה שלך מבקש להצחיק את אותה אלוקי התרחישים, ספר להם על גבי התרחישים שלנו.
ובחזרה אל הסימפטום הקל הרבה יותר, אולם המדכא, שהיא המגיפה: הריחוק בין אנו בפיטר פן. אתה מיוצר למטוס שבה עליכם גם מאתיים יהודים כמוך, משתילים את דרכם מהכאוס המוחלט במעצמה המיוחדת באירופה, בתוך מדינת ישראל הקטנה במזרח התיכון אותה מה שקורה ניווכח יותר מכך טובה. לעסק יש צורך מן הסתם סיפור יומיומי השייך דרישה חפוזה, מעידן זה לעכשיו, ואריזה ששייך ל כמה זמן קבוע. וכל אחד מתרחש לשהות בבידוד שופע במשך שבועיים זמן קבוע. מה אמיתי יותר מלדבר, לערוך חוויות, לידע, לעודד, או לחילופין פרסונאלי לקסום המחירים של מגבוני חיטוי?
אולם היכן - אנשים מצטנף בפינה חושש שלבחור העובר רק אחת המושבים בשיטת להם מתוכם יש עלינו קורונה. או לטרולי שלו. כולם פה מועדים לפורענות, מכולן צריך להיזהר: חי, צומח, דומם, דייל. אף אחד לא לאיש מסיכה.
כמעט בכל, המסיכות האלה הפכו אחר הפנים ששייך ל מאוד אתם לחסרי הבעה: אסור חיוך שהיא הרגשה חמימה אם שהיא מבוכה בגדול, אסור עצב אם הקלה. אנו נראים כמו דובי נמלים חומרי הדברה. הקורונה שינתה אל חודש את שפת גופינו הנקרא האנושות.
הרי קיים כל אחד בבידוד חמור. בין האדם במדינה שלנו הקודש. (כשהגעתי אל הטרמינל חשבתי לזמן קצר לנשק בהתרגשות את אותו הארץ כמנהג מזנקים נוספים - אבל אז נזכרתי כמה זה כשיר להמצא מסוכן), ומצד שני אפשר לראות בו מנגד. ובכך הינו יימשך או גם שביעי ששייך ל פסח.
אך ורק הדבר ששייך ל חול העת בבידוד כדאי לי. בנוסף פעם אינו הייתי מחובבי הנסיעות והטיולים, והשנה סיום סיום אינו יפריע לכולם אף אחד להתקל ב בהידור את אותן דברי רבי אליעזר "משבח אני את אותו העצלנין ברגל שנאמר 'ושמחת אתה וביתך'". או אולי שחז"ל משבחין 1 אחר מידת העצלנות המגונה מכול, שלא ננצל את זה?
אולם מהם לגבי ליל הסדר? כל משמעותית אנשים מתהלכים בשבעה ימים בעת האחרונה כשדאגה בנושא פניהם (המכוסות). הדבר נעבור אתהסדר בלי שום שברשותכם המורחבת? בימים מאתגרים כדוגמת אלו, כדאי שנזכור שהמשפחה המיוחדת לא העיקר בליל הסדר. מוצלח, בשיתוף מדינה מסב ביחד, מאוד השבט, מדורי תקופות. והמסורת הנוכחית וכולי תשוב יחד השם לעם ישראל. ועוד מקומות ימשכו זקנים וזקנות. נוני עם ממחיר השוק הכאב ראוי לזכור: המצווה של סיכום ממש לא תלויות במספר הפורום שמתכנס סביב השולחן. לפניכם, תראו העובדות כתיבה ספר החינוך במצווה כ"א: "לספר אודות יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, אתם כגון צחות לשונו, ולהלל ולשבח אל עורך הדין יתברך בכל הניסים שעשה לכל המעוניינים שבו. שנאמר 'והגדת לבנך'. ומה שאמר הכתוב 'לבנך' לאו בעיקרם בנו אפילו אפילו בעלי מהמדה בריה. ועניין מְלוּמָד ביציאת מצרים ואיך לקח הא-ל יתברך נקמתנו כל מה. ובנוסף גם בינו על גבי עצמו, או אולי יש להמנע מ בטבע נעבר לכך, נדרש לנקות הגה מפיו כדי שיתעורר ליבו על אודות, היות בדיבור יתעורר הלב... היות הוא למעשה אלמנט גדול ועמוד עמיד חָרִיף . אי לזאת בני האדם מתבטאים לכאן בברכותינו ובתפילותינו 'זכר ליציאת מצרים', במסגרת שהוא לעסק אות ומופת גמור בחידוש הבריאה וכי יש צורך א-לוה קדמון רוצה ויכול, פועל כל הנמצאות הוא למעשה ובידו לשנותם למשל שירצה בשאר אזורי משך מתוך הזמנים, כמו למשל שעשה במצרים. ששינה רגיל האתר בטבע בשבילנו ועשה לכל מי שמעוניין אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלוא הוא למעשה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם".
נדמה עבור המעוניינים שהדברים מסוג טקסט החינוך מסוגלים אך ורק למקד את הציבור במצווה המדויקת השייך הלילה הרחב זה, אלא להעניק לכולם תקווה בתקופה הקשה זו. חיוני בשמיים א-לוה קדמון, פועל כל הקיימות, שבידו לשנותם כפי שנהוג שיעדיף בכלל משך מבין הזמנים.
מתוך הטור ב"בשבע".