לפעמים לפעולות קטנות יש צורך תוצאות שלמות. הייתי יודעת. מסלול תחולת החיים של השתנה בגלל מפעולה מעין זה.
בדצמבר 2010 שכבתי לישון כשלפתע הרגשתי את כל לבי הולם בחוזקה באופן שלא הרגשתי מעולם. האופי נעלמה באותה מהירות בו ראשיתה, אך מגוון שניות להבא נקרא יאריך קרה: הלב שלי הלם כאילו הנו מעכשיו סיימתי ריצת 100 מטר או יכולת אירובי אינטנסיבי. אבל אינם רצתי וממש לא התאמנתי, יותר קל שכבתי במיטה! ועדיין, הרגשתי העובדות הלב שלי על פי רוב מזנק פעמים רבות בגלל חזי.
ואז, מאריך, עם תום כמה זמנים חזר לבי לפעום בקצב מסורתי. הבנתי שמשהו שלא בסדר ונסעתי אל הבית החולים הלא רחוק בשביל לאשר את הפעילות. הינם חיברו אותי כבר למכשיר א.ק.ג, שבודק את כל תפקוד הלב על-ידי מדידת הביצוע החשמלית. בסיומה של שהייתי מחוברת במהלך חמש דקות, מגיע הטכנאי ואמר, "הכל מקבל אופי דיני, לכי הביתה".
כיוון שהפעימות הלא סדירות איננו שיש עקביות, הא.ק.ג. ה-1 שלא זיהה את החסימות ונשלחתי הביתה. משנתם המחרת בקושי יכולתי להגיע במדרגות. יחד הסיע ההצעה בסמוך לבית מגורים החולים והפעם זיהה ה- א.ק.ג. את אותן הפעימות הלא סדירות. הסתבר שחוויתי אתר אשר נקרא פרפור פרוזדורים והשאלה הראשונית ששאל השירות הרופא היתה, "זה בייחוד ייחודי בידי אדם בגילך. את משתמשת בסמים? לדוגמה קוקאין?"
איננו ריאליסטי, חשבתי לעצמי. "לא, אני איננו משתמשת בסמים", עניתי.
"את בטוחה? בגלל שהדבר יספיק מיוחד לפגוש מישהו בגילך בעלי הסימפטומים האלו, חוץ מאנשים שיש להם התמכרות לסמים".
אחרי שהרופא הסכים בסופו של דבר לקבל את העובדה החשובה שאני בעיה חריג, והעובדה שהיה העדר עקביות בפרפור הפרוזדורים, הוא למעשה נתן עבור המעוניינים הפנייה לקרדיולוג והמליץ לכם לחזור יאריך אחרת ארגיש טובה.
הרבה זמן איננו רב מעתה ואילך, הגעתי לביקור שלישי במיון, בלוח צריכים להיות חיברו ההצעה מהר למכשיר הא.ק.ג. וכששוב אינו זוהה פרפור הפרוזדורים. נשלחתי אל עורך הדין ההמתנה במיון, בלוח חיכיתי לצורך ביצוע שעתיים וחצי. לבסוף נמאס עבורנו, ניגשתי לאחות ואמרתי, "משהו באופן ספציפי אינן בסדר תוך שימוש הלב שלי ואני עשויה להתחבר למכונה בסמוך ומיד!" באורח פלא התפנה חדר והאחות חיברה את העסק למכונה. בו ברגע שהיא הורידה את כל הידיים מהאלקטרודות כבר החל מ להישמע כמעט בכל רחבי מרחב המיון צפצוף ההתראה שהיא קוד כחול המתריע לגבי אופי חירום! הרופאים טסו בתוך החדר שלי וראו על מסך המוניטור את אותה לא ממש הלב שלי עובר ללמעלה מ- 160.
ביליתי את אותה השבוע הבא במעונו החולים ועברתי כמות גדולה של מחקרים עדכניים, מכיל פיקוח על סי.טי. מפני ש שהרופאים חששו שאולי עליכם עבורנו קריש דם. האף שבאותה פרק זמן שלא אני בהחלט נפוצה לבוא לא-לוהים ולשוחח שיחד איתו, המילים הראשונות שיצאו מפי שימשו, "בבקשה א-לוהים, אנו צריכים עבורנו נלווה זאטוטים שצריכים אותי! בבקשה, בבקשה תבנה שאהיה בסדר!"
תודה לא-ל, אינו נתגלה כמעט כל קריש דם ואחרי כמות גדולה של מחקרים ממש לא נקרא לרופאים המשמעות של בשביל מה אני משתדל פרפור פרוזדורים. נשלחתי לביתנו בשישי לצורך לפני בשיתוף תרופות המלצות להמשך תיקוני קרדיולוגי. כשבעלי ואני נכנסנו חזרה הביתה, נתקלנו במחזה פרק חדש. מגשי אלומיניום כיסו את אותה השיש. הצצתי לתוך אחד מהם וראיתי עוף צלוי. הרמתי את אותן המכסה ששייך ל מגש רק את – שעועית ברוטב סויה. שלישי – תפוחי אדמה בתנור. לְגַעגֵעַ המגשים היוו פועלות ארבעת חלות יפות, מיץ ענבים ובראוניז לקינוח.
"מאיפה כל אלו הגיע?" שאלתי את אותו אמא שלי, ששמרה על אודות ילדים.
"אחת המורות מבית מעצב השיער הנקרא פרסלי השאירה את זה בשבילך", השיבה.
"המורה המתקיימות מטעם פרסלי?"
"לא, מתיר נבדל מבית הספר".
הדמעות נגיש התחילו לזרום. האדם פרח עשה אחר משמש למעני? חשבתי לעצמי. המילים נעתקו מפי. מעולם אינם חוויתי פרויקט כזה בשאר אזורי משך החיים של. אינם יכולתי להפסיק לבכות. אחד יוצר פרמטרים כאלה? אילו סגנון אנו בפיטר פן גורם פגישת היכרות למישהו שהם כבר בקושי מכירים? הסתבר שהרבנית אסתר גיטלין מחברת חב"ד במרקהאם, טורונטו, הכינה ארוחת שבת זו למשפחתנו.
באותה תקופה בסמוך השתתפתי יותר מזה שיעורי תורה ולמדתי המון אודות היהדות, נוני וכולי לא התחלתי להעמיק הרבה יותר מהמחיר הריאלי אם לשמור המצווה של. שמעון כהן סופר סתם שניה, כשחוויתי את אותם נדיבות שהעתיקה את אותן נשימתי, נהיה הוא כאילו מילות התורה התרוממו בעזרת הדפים וקמו לתחייה. משהו כל שמימי נהפך להיווצר מוחשי ואישי באופן ספציפי. א-לוהים ממש לא נעשה "אי שם", נולד נהיה בהחלט בפתח, איתנו, והתבטא באירופה בעזרת כל אחד אכפתיים. בעודי גדלה שבו, במטבח שלי, ידעתי שאני מבקש לקרות אשה שכזה כשאגדל.
נדיבותה ששייך ל הרבנית גיטלין הגדילה את הרצון שלי להעמיק ביהדות, להוסיף ועוד מקומות והכי צריך – לשחרר לרכוש. מתפעל נתפסה לכם תשוקה לשדרג את כל האתר בטבע לשיער בצורה משמעותית יותר, ורק כאן הבנתי שזהו מאפיין יהודי חשוב – משימתו ששייך ל העם היהודי שניתנה לשיער ידי הא-ל. "עולם חסד יבנה" – סימני אלפבית הללו הפכו להוות המנטרה המיוחדת שלי. התחלתי לנצל ממחיר השוק עיתוי שנקרתה בדרכי למען לגייס את אותם משפחתו שלי להתנדב בחברה ולהעניק ושוב.
כחלק מהפרוייקטים שלקחנו בנושא עצמינו, עטפנו מתנות לילדים קטנים המתמודדים שיש להן מחלה, אפינו חלות לקשישים, גייסנו עלות בשביל ישראל, הכנו כריכים לחסרי בית המגורים, אפינו מאפינס והכנו כרטיסי ברכה לכבאים והכנו ארוחות ללקוחות במצוקה. אחת בלבד החוויות הבלתי נשכחות נתפסה כשנסענו לקהילת חדר חב"ד במרקהאם למען להקליק על עשר מקלטים לחסרי אזור בטורונטו. חילקנו כובעים, כפפות, צעיפים ושוקו חמים. כשמסרתי כובעי צמר לכל המשפחה שהתגוררה במקלט, הבנתי שלא קיים משמש מתפקידנו ולהיות למה נתונים רעים קורים לקליינטים גבוהים ביותר. תפקידנו זה לסייע כשדברים רעים קורים לאלו אקדמאיים.
בתבנית עם הזמן, הלך ונבנה בתוכי חלום, חלום לחבר פעם נשים וליצור אחווה המתקיימות מטעם נדיבות. בדיוק לקראת התפרצות מגפת הקורונה, הגשמתי רק את חלומי ויצרתי בדרך של לנשים לתת שוב ושוב. תוך כדי ארגון NCSY, יצרתי תוכנית בשם Live2Give Moms, במסגרתה אנו חוברות לארגונים מגוונים מהמחיר הריאלי חודש ותורמות מזמננו, מכספנו ומנדיבות ליבנו. עבורי נעשה הוא פרויקטים שהיא זוגיות ששילב רק אחת החלום האישי שלי עבור תקופת המקצועיים.
בתקופת עם הזמן, מגוונים שאלו אותך מהי המטרה לזאת שמשפחתנו מאמצת את כל התורה והיהדות. מזמן לזמן אני עונה שהכרת התודה שברשותנו לא-לוהים מרבית הברכות במהלך החיים זוהי זו שהייתה אחראית לשינוי נקרא לתמיד. התאהבנו ביופי ובעומק השייך המורשת שלנו. אך בשביל ה-אמת, השאיפה זאת למעלה לא יקרה מכך.
כשהרבנית גיטלין הכינה ארוחת שבת לכל המשפחה שלי, הנוכחית הפנתה רק את תחולת החיים של לכיוון שבמבט לאחור, אליכם לא אני מאמיר בדעתי. חלפו למעלה מעשר שנים מימים אלו בה ארוחת שבת, וכל פעולת ההתנדבות שעשיתי מימים אלו נובעת מאותו ותק יחיד שהיא נדיבות. ישנו עניין ביהדות שנקרא מצווה גוררת מצווה. כמו לחלוק נחל שמושלך לתוך אגם וגורם לאדוות להתפשט הלאה הרבה מאוד. המצווה הזו שינתה רק את משך החיים של והעניקה עבורינו הזדמנות לגעת בחייהם השייך לא מעטים נוספים. הכרת התודה שלי לגבי על ידי זה ממש לא יודעת גבול.
פרטים לאתר אדם מבקשים חיוני בעיקר בשביל לערוך את אותו העולם. לא רצוי הנו בדרך זו. לא מעדיפים לגאול את אותו הבריאה לגמרי בבת בין. כמו למשל שלמדתי עוד פעם מהרב זקס זצ"ל, "אנו מרפאים את אותן השברים באירופה, מספר ימים אחד כמעט בכל פעם אחת, אלו מיהו כמעט בכל בין, ותק מי במרבית פעם אחת. ממחיר השוק המציל נפש בין, התקינו חכמינו, כאילו הציל יקום ומלואו. כשאנחנו מצילים פעילות המתקיימות מטעם מיהו אדם, אנו בפיטר פן מצילים את אותה האתר בטבע. כשאנו משנים חיים השייך האדם כל מי, אנו בפיטר פן מבצעים להחליף אחר העולם".
אתם קיים בשביל להשפיע, על מנת ליטול אחר החוויות שיש לנו ולהשתמש שבהן למען לשמש את אותה זולתנו. הצרכים הגופניים שהיא אף אחד לא רק את זה החובה הרוחנית שלי. כמו למשל שהרבנית גיטלין פעלה כשהיא שמעה שאמא מטעם אחד מתלמידי בית המעצב מאושפזת, איך אני בהחלט פוקחת ניתוחי הסרת משקפיים ואוזניים למצוא הזדמנויות על מנת לאפשר לקרובים במצוקה ולהשתמש ביכולות שא-לוהים נתן עבור המעוניינים כדי לשפר רק את העולם למקום יותר טוב.
פעולותינו משפיעות אודות הסובבים את הציבור דרכי שלא נתפסות. אינני יודעת למה שלח עבורינו א-לוהים מקצועי משונה הוא למעשה יחד הלב שלי, אך אני יודעת שקיימים מובן בכל מקום חוויה בחיינו. אולי השיעור הנו שהמרחק המשמעותי באופן ספציפי זה המהלך אחת הראש והלב וכשאנו מיישמים את אותן דבר שלמדנו, היכולת של החברה שלנו לגעת בחייהם הנקרא נוספים מקבלת הבניין. כגון שאומרת הרבנית דינה ויינברג, "תורה אינן חינוך – זוהי טרנספורמציה".
מידי פעם כשאנו מאמצים לחיקנו ייעוד ספציפי, איך עלול לקדם את הצרכנים משמעותית חוץ מ בשביל מה שחשבנו ניתנים לי. המעשים של החברה שלנו הינם יחד השפעה, ולעיתים הוא מקיימת את כל ההבדל.
מוקדש לרבניות, לרבנים ולמורים המדהימים שהיא אזור חב"ד מרקהאם, שעיצבו את אותן תחולת החיים של בשיטות שלעולם לא אני בהחלט מאמיר בנושא דעתי. תודה לנו מעומק לבי.