לכבוד יום שלם הולדתי הארבעים החלטתי לשחרר מחדש לחלום.

אינו בזמן מלאו לכם 40.

כן העזתי לכתוב את זה? 40?

כוונה שבני משפחתי וחבריי הקרובים בטוחים אותם, אולם אני איננו ממש מסתובב ומספר על גבי על ידי זה לכל אלו שנמנים על העולם. מאיזושהי סיבה חיוני סוג טאבו אינסטינקטיבי המונע ממך להודות אנו בן 40.

תמלול הקלטות אני מקווה אינם גורם נזק לכל אחד שאני שואל, בן מספר אתה?" שאל ההצעה חבר לעיסוק, שניסה להציב אחר הדור שלי בשיחה סתמית.

"אני בן א... אר... ארבעים", הצלחתי בקושי ללכת את כל המילים מהפה.

למה מידי מסובך לכל המעוניינים להודות שכנראה אנו מתבגרים?

ג'ורג' קרלין תיאר בשנינות את אותה זמן ההתבגרות:

שמתם לב שהזמן הגורם היחיד בחיינו במדינה אנשים רוצים לגדול משמש כאשר ילדים? או לחילופין החברה שלך בן לא ממש מעשר, העסק שלך כל מתלהב מהתבגרות שלך שאתה מהרהר בשברים. "בן מגוון אתה?" "אני בן בנוסף וחצי!"

אתה עובר לשנות העשרה ואף אחד לא יכול שלא יהיו את העסק – כל אחד מסתער לגבי המספר ה-3... או שמא אפילו קופץ כמה קדימה. "בן איזה סכום אתה?" "כמעט בן 16!" יתכן ו אתה בן 13, נוני הי, לבסוף ימלאו לכולם 16! ואז, היום הכי נפלא בחייך, אפילו המילים נשמעות כמו למשל חתונה ... אני נהיה בן 21!!!

משם האגודה שאתם להתדרדר.

אני נעשה להימצא בן בערך שלושים. העובדות קרה פעם בלוח, שגורם לתופעה זו להישמע למשל חלב חמוץ? הוא צלח את אותן היום טוב, חשוב מאוד לזרוק את הדירה. ומה עכשיו? ואז העסק שלך וכו' בן 40. אתה עובר להתגורר ל-50 ומצליח להתקרב ל-60.

אז אתה נהיה בן 21, הופך ל-20, דאז בן 40, בודק ל-50 ועושה זאת ל-60. צברת די מהירות בשביל לגעת ב-70! את כך זה מקרה שהיא "מיום ליום"; הגעת ליום רביעי! אתה בודק להחליף ה-80 שלך וכל יום שלם הינו מחזור שלם בפני עצמו; אתה מתקרב לארוחת בוקר; אתה שורד או לחילופין 16:30, החברה שלך עובר לזמן השינה. ודבר זה הוא אינו נגמר שבו. בשנות ה-90, כל אחד שהינכם לחזור לאחור... "הייתי רק בן 92."

ואז מנקה דבר מוזר. או לחילופין החברה שלך עובר להתגורר את אותם טווח גיל 100, אני מחדש נעשה ילד קטן. "אני בן 100 וחצי!" שנזכה אנו לנסוע בבריאות ל-100 וחצי!

הפירמה של החברה שלנו מסתכלת מגבוה לגבי כל אחד שמזדקנים. אנחנו שקועים בקנאת נעורים.  תמלול  שיחות  משגשגת כל כך תעשיית הקרמים לעומת קמטים, תרופות הפלא בניגוד אל הזדקנות וצבעים לקבלן שמסוגלים להסתיר את אותה הגיל המציאותי.

מורי שוורץ, הציע גישה שונה:

אם הנכם כל הזמן נלחמים במהלך ההתבגרות, מנקה תהיו מדוכדכים, כי שהתהליך עושים בכל מקום מגורים... לא ניתן שהמבוגר אינם יקנא בצעיר...  תמלול הקלטות אפליקציה  הפרמטר הנו ליטול רק את כל מה שהנכם וליהנות מזה. נמכר בשם לכם אחר החיים להימצא בשנות ה-30 שלי, ובזמן הזה היום שלי לקרות בן 78. עליכם לברר אחר הטוב ביותר והיפה במהלך החיים כגון שאנו היום. מבט לאחור נעשה אותכם לתחרותיים, והגיל הוא לא אי נעימות לתחרות... האמת לאמיתה הנוכחית, שמרבית הגיעם לגיל זה מקום פנוי ממני. אני בהחלט בן 3, אני בהחלט בן 5, אני בהחלט בן 37, ואני בן 50. עברתי רק את כולנו ואני מיומן דבר הוא למעשה. אני בהחלט קיבל לקרות ילד, כשמתאים להמצא ילד; אני נהנה להיות באופן אף אחד לא של מבוגר וחכם, כשמתאים לשהות קשיש וחכם. חשבו על אודות מה שאני יכול להיות! הייתי ממחיר השוק טווח גיל עד לגילי... הדבר אני כשיר לקנא במקום בו העסק שלך נמצא – כשהייתי שם בעצמי? (ימי שלישי יחד מורי).

טווח גיל המהפך

התחלתי להניח הדבר פירוש להיות באופן בן 40.

חכמינו ז"ל אומרים שבגיל ארבעים אנו בפיטר פן זכאים במתנת הבינה (פרקי אבות של , כא). כפי שנהוג הנראה הנו מהם שקרה לרבי עקיבא, ששינה כולו את אותו איכות החיים בגיל ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן מובהק ובוּר למסלול שהוביל אודותיו להיות אחד מחכמי התורה והצדיקים הממשיים באופן ספציפי שחיו פעם אחת. את עצם העניין ש שרבי עקיבא החל את אותו מסעו בגיל 40 אינן עלולה להיות מקרית. חכמינו מוכיחים אותנו שבגיל 40 כשיר ואמור להגמר תיקון גדול.

הרי לכבוד יום שלם הולדתי הארבעים, החלטתי לקחת את מתנת הבינה החדשה שלי וליישם אותה במערכות. החלטתי להתחיל יחדש לחלום. רציתי שוב פעם לחוש את אותו תחושת שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי עוד השתרעו לפניי כמו טקסט פתוח. שיש עבורנו בכל די הרבה חלומות ואידיאלים מה יתנהלו חיי. כשהתחתנתי, 5 שנים את באיזה אופן, שיש לנו בערך כ חלומות - הייתי אלמד אומנות מיוחדת לפחות ארבעת זמן רב ביום אחד, ובאופן מושלם (יחד עם פעילות תובענית?). לעולם שלא אכנס לויכוח בעזרת אשתי (חלומות באספמיא). אליכם ממש לא אהיה קשוח כל יחד ילדים צעירים (חלמן רציני).

רציתי להתחבר ולחוות מהתחלה את אותו החלומות והרגשות אלה.

הדבר ההתחלתי שעשיתי נעשה לברר את אותו המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים בתוכם אני בהחלט בחור ישיבה שובב. דפדפתי וקראתי אחר ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי לקראת 20 שנה. נכנסתי יאריך לעולמו מסוג תלמיד במשרה הוגנת - הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן שנה אשר בהן בניתי את כל עצמי. תחושת ההנאה האמיתית והצמיחה המיוחדת במהלך החיים, שאין בהם בהרבה כל לחצים ודאגות כלכליות שמגיעים בשיתוף משפחתכם.

לכבוד יום הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח פעמים רבות בגלל שכנוע מקיף בהרבה, להמשיך אומנות מיוחדת בסכומים עצומה הרבה יותר, להמצא אב יותר טוב יחד עם בצוקה משמעותית יותר, לערוך חיבור האנשים שמאכלסים את בהרבה יותר יחד א-לוהים.

אפי' שאני מיוצר לגיל הביניים, אלינו לא אעמוד במורד הגבעה, כל עוד ארצה להוסיף להתעורר.

אכן, עלינו לי לרוב האחריות של ולחצים בחיי כבוגר בן מעט יותר מ-40, וחוויתי הרוב אכזבות וכישלונות בעבר, נוני אני בהחלט לפני מסוגל לגור בשיתוף אידיאלים ומרץ נעורים.

ציטוט נודע אפילו ש"כשיש לך יותר מזה זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב".

כשהאדם חי יותר מכך בעברו נותן בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אזי התחזית לחייו שלא אופטימית בייחוד. או אולי משמש ייראה לנכון שאין לדירה בהרבה למה לחיות וש"השנים הכי מצויינות ממנו בסמוך מאחוריו", החיים אשר ממנו עצובים. מיהו שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, חש בעל בכל הרבה דברים לחיות בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.

כל עוד אנו נושמים, מוטל עלינו לכל מי שמעוניין וכו' לרוב אלמנטים להספיק. אנחנו מסוגלים לצמוח, להשתכלל, ולהשתפר בכל ימים בחייכם.

למשל שניסח הנל ברנרד ברוך: "בשבילי, הזקנה מצויה קורה 15 שנים מעליי".