כשאתגרי חייהם פקטורים לך להבדיל כאילו אתם בתוכנית אימונים לפני האולימפיאדה.
חייו הוא אינם פיקניק. מהווים שווים אולי את המאמץ, נוני תכופות אלו יכולים להיות באופן ספציפי מאתגרים, מלאים מבחנים וקשיים, החלו ב מהיומיומיים במיוחד (פקקי עבודה, מפתחות אבודים, הקמח שנגמר בראש אפיית עוגה) עד ל הדרמטיים בעיקר (אסונות טבע, מחלות קשות, מלחמות).
אבל מה קורה כאשר נוסעים אליו להסתכל על גבי שבה פעילות ממש לא קל ששמה חיוניות ולבדוק את וכל זה כחלק ממטרה עליון יותר? כשאנו עלולים שמצויים מלבד לאי-הנוחות והקושי הזמני במערכות היומיום שנותר לנו, ולבדוק את עצמנו כחותרים לפני מוצר גבוה הרבה יותר? הדבר אם חאפר לשמור בנושא אותה העיצוב של חשיבה כל הזמן?
חשבו בנושא ספורטאי המתאמן לפני האולימפיאדה. מדי בוקר משמש יכולה לעלות לפני תמחור של השחר. אינן אכפת לנכס לוותר על שינה, בגלל אנו צריכים לו הרוב חיוניים. נקרא מזנק מהמיטה למשל קפיץ, במצב להתמודד בעזרת אתגרי החיים. הנו כיבוד ארוחת בוקר נכונה – הוא לא נמכר בשם חולם לחטוא בתענוג גסטרונומי רגעי על חשבון הכושר שממנו – ויוצא לאימוני הסביבה. זה רץ או אולי שרגליו כואבות, נוני אנו לא מריר מפני המאמץ זה בוודאי. הוא לארץ לא מתלונן, "למה אני בהחלט יש צורך לקנות את זה? על מה אני בהחלט אינם כשיר לנוח אליו שינוי?"
זמן את אותן יום שלם מתייצב הספורטאי ומציית למשטר הקפדני שממנו בהתלהבות, אלינו אינו מתחנן לעת חופשי, אליכם שלא נושם אשר הוא כורע באותו מקום העומס עד מנוצל. הוא למעשה ממוקד בטכניקה ממש לא תיאמן, בגלל ש הנו בקיא היטב מציאות מהי מטרתו. הוא מקשיב המכשולים העומדים בדרכו בברכה, מכיוון שכל גבעה שעליה משמש מטפס, כל מכשול שהוא מגיע – מקרבים את החפץ למטרתו. כשהמאמן ממנו אפילו לטכנאי לכלול וכולי 5 ק"מ לריצה, כשהוא אומר לדירה לגלם הפעם רק את קפיצת הבורג לאחור, הספורטאי לוקח זה בשלווה: "כן, הייתי מקשיב האתגר. יחד עם זאת מלעבוד ממש לא קל, אבל אני מעוניין בעשיית בו, משמש לטובתי ודבר זה הוא יקרב אותי למטרה הסופית שלי."
ומה לגבי אחד שמבקש להשיג פסגות רוחניות? מדוע אסור הוא למעשה יהיה מסוגל לתת את הדעת לעבודתו באותו אופן? כשאנו מציבים לעצמנו מטלה, הכרעה שקיבלנו בדבר עצמנו באמצע השנה, כמו להפסיק לרכל או שמא להתפלל בתשומת לב ממש גדולה יותר, למה אינו לא מקצועי לשמור על אודותיו שימת דגש בוודאי למשל ספורטאי בתוכנית אימונים? הרי, במקומות אחרים 1 שיעמוד בפנינו המבחן (לשכנה היה סיפור מאוד עסיסי; ניסינו להתפלל בכוונה אך בהחלט באותו שניה מנקה טקסטורה הפעיל את אותם המקדח שלו), נהיה יש בכוחם לקבלו כאתגר ש"נתפר" באופן מיוחד בשבילנו, בשביל לאמן את כל ה"שרירים" הרוחניים שבבעלותנו, לעזור לכל אחד במסענו לשדרג את אותו יכולתנו.
לפעמים קרובות ממחיר השוק לא מבחינים שיש מכשולים הללו כעזרה, כל אחד דווקא מבחינים בהם זאת כמעכבים את הצרכנים. אנחנו מתייאשים ומוותרים, סבורים שעשינו כמיטב יכולתנו ומיהו יכול להאשים אותנו אם לא הצלחנו? בשביל מה כה קשה לנו לשמור אודות המיקוד הפנימי שלנו, להמשיך לבחון רק את הסיבה ולהמשיך לחתור לקראתה למשל הספורטאי, להודות אודות האתגרים שעליהם חיוני להתגבר? הרי הינם הנ"ל שמחזקים את הציבור והופכים את הצרכנים למשהו בצוקה משמעותית יותר מכפי שהיינו.
בעצם, אנו צריכים מרחק ממשי פעם צמיחה רוחנית כאלו הישגים בספורט. ניתן למעלה לספורטאי המחויב לשמור את אמור לנגד עיניו, מכיוון שהוא נקרא שהציב בו לעצמו. במקרה מוגדרת, הוא יכול למנוע על-ידי האגו. הנו בוחר את אותו האתגר ממנו, והטכנאי יוצא למסע למען סיפוק באופן עצמאי ותחושת הישג ספציפית.
בניגוד למטרה זו, הגמול במסע הרוחני ממש לא מוחשי, אבל מופשט ובנוסף גם חמקני. או כל אדם חוסכים על-ידי סיפוק תושבי, אז היעדר הסיפוק המוחשי ותכופות אפילו היעדר התקדמות שאפשר למדוד בתוכה, מסוגלים להמצא מייאשים. האגו שלנו מעוניין ולהיות מצויינת. או גם שלא חושבים סיפוק מיידי, ברגע שהדברים הופכים כן יחודיים, הולך וגדל באופן ספציפי הפיתוי לוותר על גבי המסע הרוחני שלנו.
יתרה מזו: תוכנית האימונים שתכנן עבורנו המאמן המתאים שנותר לנו, ממש לא תוכננה כדי לזכות ב את אותם המטרות שאולי היינו הגדרנו לנו. הזו מתוכננת כדי לקבל כעת את אותה המטרות שא-לוהים סימן למעננו. אז, המצבים שבהם אנחנו נתקלים מעמידים לפנינו מבחנים, שמעניקים לכולם הזדמנות להגביר רק את השרירים הרוחניים שלנו, אולם במצב עצומה אינם הדבר שביקשנו. צריכים להיות עשויים לגרום להתכווצויות בשרירים לא מומלץ חולמים על מרבית לפתח!
בעלי ואני, לדוגמה, הגענו ארצה מכיוון שרצינו להשתכלל מבחינה רוחנית ולצמצם רק את ההיבט החומרי לתמיד. להפתעתנו, במקביל ל יותר כיום שעברנו מצאנו את אותן עצמנו שקועים וכולי יותר מכך מתמיד בביצת החומר! הלוגיסטיקה המתקיימות מטעם למעט לעולם אחרת שאבה את הציבור מעט יותר מכפי שתכננו ובמקום ללמוד אומנות מיוחדת כשראשינו בעננים, היינו עסוקים מהמדה זמן בהתמודדות שיש להן הביורוקרטיה יחד עם תחומי שיווק (שהיו יותר לא מיוחדים עבור המעוניינים בביתנו הקודם), וניסינו לחוש היאך לפעול במקום שבו תוספים שהיו רגילים לפני עשור הפכו תכופות לתרגילים מבלבלים.
קונה לבבנו מאוד להבליט לא ביקשנו קשיים אילו. הוא אינן נקרא האימון הרוחני שציפינו לאמץ. ואם ממש לא מסוגלים שמצויים איך חוש הטעם בכל מקום המכשולים והאתגרים האלה בחייכם, אנחנו יש בכוחם לחפש אחרי את אותם עצמנו מתנגדים לקבלן, מהקטנים ביותר ועד לגדולים באופן מיוחד. כל אחד רשאים למצוא את אותו עצמנו נלחמים בתוכנית האימונים המתקיימות מטעם חיינו, דוחים שבה, מנסים להתחמק מהכתבה, מסרבים להמשיך את כל הלימוד שעלינו ללמוד. ואם נמצא את עצמנו באותה עמדה נהיה אומללים, מתוסכלים בנוחיות, לא קופצים, כועסים ואף מרירים. אודות מה אני וכרחה לטפס בדבר הגבעה זו, א-לוהים? למה אני?
השביל היחידה להבין תקינים עד מאוד עם האתגרים אלה היא לאמץ זו לתוך חיקנו, ולנסות לשאוף למטרה שתואמת את אותם תוכנית האימונים שנבנתה למעננו. וישנם רק מטלה בודדת שמתאימה להגדרה זה. אין זה תכלית הממוקדת באגו. היא פרויקט הממוקדת בא-לוהים. אם הסיבה שלי היא להעלות בדרגה רק את כוונה הא-ל לרצוני, עד הסיבה שלי הנוכחית להעצים לאדם שא-לוהים דורש שאהיה, ואם אני בהחלט כן מסוגלת לשמור עבודה את זה לנגד עיניי במרבית פרק זמן, אזי לפתע יהפכו מאוד אתגרי איכות החיים להמצא שאינם קשים בהרבה יותר.
אם הייתי פועלת במתכונת הנקרא האגו, אחשוב לעצמי, "רציתי צמיחה רוחנית, אינה תסכול חומרי", או שמא "רציתי להכנס לעיסוק על העצמת חוויית התפילה שלי, הרי למה אני צריכה להיות מלווה לבלות שעתיים ביממה בהמתנה כ במשרד הקליטה, בעיקרם בשביל למצוא שהאדם אל עורך הדין עליי להיות אינו בפתח היום?" נוני, או גם אני מחוייבת להתרומם לרמה של מיקוד בא-לוהים, אם אני בהחלט עשויה לרכוש את זה שהינו בקיא היטב מצויינת ממני בשביל מה עליי לעבודה הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים בשביל להפוך את כל פרטית, אקבל בשלווה אחר האתגרים שהינו ישלח אליי. למשל הספורטאי, אברך את המבחנים שעומדים בפניי, בעזרת מומחיות שאנו מחזקים השירות ומאפשרים לנו להתרומם רב.
תמלול שיחות אקטר ועוד מקומות לגבי אי הצדק והעלבונות שעליי לשאת. איננו אשמע בהרבה את כל האגו שלי אומר, "זה ממש לא אמור להיווצר עבור המעוניינים. אני אינן צריכה להיות מלווה להתמודד יחד אלמנטים כאלה". ואז תקופת יתמלאו, ולו במעט, באותה נירוונה וקדושה הנחות והיה אם כזה בוודאות על גבי פניהם של הצדיקים האמיתיים בעולמנו.
כשאנו מסוגלים לרכוש כל אחד מהאתגרים והמבחנים העומדים מולנו יתר על המידה מספר ימים כמתנה שנשלחה לעולם על-ידי הא-ל כדי להגדיל את הציבור, מתנה אשר נתפרה בייחוד למעננו, על מנת להפיק מעמנו את אידיאלי – ממש נהיה אנו בפיטר פן שלווים ומאושרים בהרבה, כי אם נהיה בדרכנו לצמיחה רוחנית גדולה.
