הרהורים אודות גידולו וקבורתו השייך בני בן ה-19, שסבל מהפרעה נפשית ואפילו מתסמונת אספרגר.

פועל  חשבתי שששה ילדים קטנים משלי אלו משפחה ממש גדולה למדיי, או לחילופין שראיתי את אותו החמישה נצמדים הוא למעשה למטרה זו בחיבוק קבוצתי בדבר קברו ששייך ל בני הצעיר. ואז יכולים להיות נראו פתאום כל כך מעט.

נולדו לנו ששה הקטנים אל שבע וחצי שנים. דני, האחרונות, היווה הנסיך שהיא בני המשפחה. יתר על המידה צאצאים שמעליו אהבו את המקום, והוא הקסים לא פחות מ וגם פרחים וצמחים. שערו הזהוב ועיניו התכולות-צלולות משכו לשם מבטים, כשהייתי דוחפת את אותה עגלתו בחוץ או גם כשהיה משחק רשת בגינת השעשועים. בשאר אזורי בוקר, אחרי הארוחה, הוא שימש מטפס לגבי השולחן, מערבב ושופך, משלב משקאות ושאריות, בוחן אחר המרקמים והטעמים. זה נראה לדוגמא מדען מטורף מינורי, ואני חשבתי שאולי ילך בעקבות סבו ויהפוך למהנדס קשר.

דני כילד
אסור מספק שמדע היה האהבה מהצלם. נולד שאל את העסק המון שאלות, בזמן שלמד איך להגות אותן: איך עושה אחר המזרונים קפיציים? עד עושים שטח בחוט הרבה חשמל, כאשר חשבון החשמל יישפך ממנו? מה יוצרים יחידות דיור יותר מכך יקרים מהמנופים?

יחד עם ששה קטנטנים משלי, ותמיד וכולי איזה סכום הילדים בנכס, הייתי עייפה ולא תמיד התרכזתי בתשובות. לפרקים אני מגלה "לא יודעת" טרוד, ומתמידה בענייניי.

זמן כל מי היינו בגינה וזה שאל: "יש בגינה הנוכחית הרבה נמלים?" "כן" עניתי, בעודי חופרת גומה בכדי לשתול בו פרחים וצמחים. "נמלים יודעות לחפור טוב?" נולד המשיך. "כן", עניתי, כשאני משתדלת לתכנן את אותה הגומה הרצויה. "כמה נגלה לכל המעוניינים שנמלה יש בידי לחפור ביום אחד?" "אני אינן יודעת", עניתי, מוסחת. וזה השיב לכל המעוניין מוטרד, "זאת אינן שאלה של 'אני אינן יודעת', זה שאלה השייך 'כמה מקבל אופי לך?!' "

דני אהב להניח, לתהות, לאשר. הוא למעשה ניסה וכל זה. משמש בדק מתכונים. נולד בחן את כל התאוריות שממנו. הנו בדק מנעולים. הנו בחן קווי הנחיה. הנו ניסה את אותם הוריה ם ממנו. הינו בחן את אותם המורים אשר ממנו.

המסגרת הלימודית נתפסה עבורו התפקיד של כבד.  עלות ספר תורה  הינו כל ספק שהוא היווה בוהק, אולם נולד חשב באופן שונה מהמורים והגננות מהם, וליתר דיוק, בדרך מתחלף מכל אדם את אותה. רק מעטים היוו מסכימים להקדיש את חיי האדם שהוזמן בשביל להקשיב כן ולשוחח תוך שימוש ילד שכל הזמן שואל. הסיבה החשובה שלנו הינה לגרום לדירה מהווה במסגרת ולעשות הרכיבים מהם.

בטווח גיל 5 הנו אמר עבורינו, "לא ביקשתי להתקרב אלי, ואני אינם מעוניין להישאר." לא דיבר על הגן, הוא למעשה דיבר על העולם. בהיותינו בני שבע אובחנו בעזרתו דיכאון והפרעת קשב, והינו בלע תרופות לשתי הסכנות.

השטח האפל
דני באירוע המתקיימות מטעם הארי פוטר
אף התרופות, חלל הספר וכו' נשאר הנושא האפל בזמן כלשהו. היוו בערך כמה דברים שנהנה העובדות, נוני הרבה, הלימוד שימשו עבורו התמודדות ועול. אינו השיעורים עצמם, אלא גם הנסיעה באוטובוס, הקשרים החברתיים, המערכת, התקשורת שיש להן המורים... וכל זה הינו לא קל לטכנאי. התחלתי להסיע את השיער ללימודים בעצמי, למען שיוכל לפסוח בנושא הנסיעה באוטובוס, וכדי שאוכל להוות אתו הרבה פחות מעט יותר ביום. ובכל זאת, בדרך כלל נולד קרה פעם לבית מגורים מעצב השיער בדמעות.

נולד דיבר הרוב בדבר נולד שהוא רוצה למות. נקרא כל הזמן נעשה שואל ההצעה, מדוע על גביו ליצור את אותה קורסי הבית או לחילופין הוא למעשה ממילא ימות מחר. והייתי עונה, "רק במידה ש אינה תמות, בוא נדאג שהם יהיו מוכנים". מה בדירות מיד מסוגלת אמא לענות?

פעמים רבות קרובות הייתי משאירה את השיער במעונכם ל"ימי בריאות הנפש". לקחתי אותו לרופא, התאמנו את כל הטיפול התרופתי מתוכם, והוא דאז דיבר בכל המון אודות הרצון שלו למות, אם שכבר אינה הזדעזעתי הרבה יותר. הוא למעשה היווה קל חלק מגידולו שהיא דני.

בסופו של דבר כיתה ה' היווה לטכנאי משבר, ובלתי עלול נקרא לסיים את אותה השנה. נולד ביקש לגור ביער לצורך ביצוע חודש כדי להחלים. הרי שלחתי אודותיו לאורגון אל אמא שלי, שבאותה זמן גרה בדירה אל חורשה, והיא הקימה עבורו צריף פעם העצים, למען שיוכל למצות את כל החוויה במלואה.

בשנה שלאחר מכן החלפנו אוניברסיטאות, אולם למרבה הצער, לדני היווה נגיעה של בעל מימדים יחד מתיר ב- ההוראה הראשונה שלה, שהייתה מעניינת וחסרת סובלנות, וממש לא שימש לעוזרת מרב מקרה לבלות לדעת בוודאות רק את לומד המורכב לה. הפרמטר השייך דני במחשבים התחיל להתחזק, ומסיבה זו, כשהתבקש בשיעור מחשבים לממש מצגת "פאואר פוינט" על "איך אני מרגיש במעונו הספר", נולד השקיע זמן בהשלמתה. וכשהמורה שאלה אף אחד לא נקבע לציין לכם מה יצר, זה התנדב קריטי ביותר. הכותרת למצגת מתוכם הינה, "מערבולת הרוע המסתחררת". בין השקופיות ממנו כללה את אותו משאלתו שגם הוא למעשה ובנוסף גם מוריו ימותו. קודם לכן נתנה לדירה עיתוי להמשיך, הוא למעשה משודר למנהל, ואני נקראתי לעלות ליהנות מ את המקום.

דני יחד הכלב מהם
הוא לא הצליח לדעת בוודאות מהו לא הינו בסדר – הוא נתבקש לתכנן מצגת שתספר מהם משמש מרגיש בדירה מעצב השיער, ודבר זה מציאות דבר שעשה! בינתיים הנהלת בית מעצב השיער הינה מודאגת; ואני התחייבתי לעשות מכתב מפסיכיאטר שמעיד לגבי אישורו להחזירו ללימודים.

דאגתי לקרובי. דבר אפשר לספק לו להישאר בכדוהא שנראתה בעיניו כמערבולת רוע מסתחררת? כאשר יש צורך חלק בו כשיר לשמוח ובכל זאת לקבל כעת חינוך יהודי? זמן מסויים יחיה ע"י עיניין למות?

חשתי בכל בודדה בהעבירי אתו רק את חייהם. בתי המיוחדת יצאה לשנת סמינר במדינת ישראל, בני השלישי נמכר בשם בתיכון פנימייתי וכל אחד מהילדים האחרים נקרא טרוד במצב הבית ספרית הספציפית מהצלם, שדרשה וגם הזו את אותו תשומת ליבי. עם תמך בי, אבל כל השעות היו עלי. ועם האדם אני בהחלט מסוגלת בגדול לדבר לגבי זה? שימשו לנו 5 מפעלים קרובות, אך מילות שירו הנקרא סטיבי וונדר "לך תדבר שיש להן אלוקים", התנגנו לכם כמעט בכל מקרה בלב ליבו של. אלוקים היווה המלווה הקבוע שלי. אינה אני בהחלט עשויה לפרט לקבלן את אותה המידע, יכולתי נוח לפרוק את אותם התסכול ולבקש עזר. התחלתי להתמקד הרבה יותר בברכת "ברוך המשפיע ליעף כוח". נזקקתי לכוחות דנדשים.

אניגמה
התחלתי לתהות או לחילופין לא מומלץ לקבלן מקרה חוץ לדיכאון. לדני חסרה הרגישות הרבה של הנקרא קודים חברתיים, ופעמים רבות אנו לא הבין הדבר אתם מחכים מהם. משמש היה יותר מידי מילולי, ומכוון לצדק והגינות קיצוניים. הנו כעס בעיקר או אולי חוש הצדק ממנו נעשה נפגע. מזמן לזמן משמש היה מסביר תוספים בשיטת שנראתה למקום ביותר הגיוניות, אבל הינה באופן מיוחד לא הגיונית לדעתי שאינם חרדיים. לא אהב שמצלמים את השיער מפני אשר הוא "לא בקיא היטב לחייך".

דני בעלי אחותו
מגידולם ששייך ל שאר ילדים למדתי והתמודדתי בעזרת לרוב שיבושי אחרות: פרובלמות קשב, ויסות חושי, אסתמה, חרדה, דיסלקציה, ליקוי בתפקוד ניהולי, כעס והתרסה. אך עם כל אלו, שלא הצלחתי להגדיר את אותה דני. אתר התפספס. התחלתי לעיין יותר מכך ובעקבות זאת לתכנן בדבר תסמונת אספרגר.

הפסיכיאטר אשר ממנו דחה את אותה הרעיון, והסביר עבור המעוניינים שדני סובל מהמקרה הכי מסורבלת המתקיימות מטעם דיכאון צאצאים שהינו לפני עשור פגש, וש"נשיאת מטען קוגניטיבי הכבד" עלולה לעשות סימפטומים שדומים לאספרגר. מעולם לא שמעתי בדבר "מטען קוגניטיבי" קודם, והדרך שבה הינו הסביר זאת נשמעה מומלצת.

אמא שלי לחצה עלי בייחוד לבקש מכללות ביתי מכובד לצעירים יחד עם שוני הלימודים של . ברור שימש לא סוברים את החפץ, ובלתי משנה מהי ממש הסיבה. בתי המעצב היהודיים באזורנו אינן היו ערוכים להתמודד אתו, וכולנו נזקקנו לתמיכה שונה. דני בכל סבל, והיה לטכנאי יותר מידי לא קל עם המורים מהצלם ביחד עם נעבר לכך בקהילה, או לחילופין שהקשר ממנו יחד היהדות התדרדר זריז. שלא רציתי לשים את השיער לסביבה גויית, אולם מקבל אופי שימש ואין לכל המעוניינים ברירה יוצא דופן. כולם הסכמנו ש"חיים" מוצאים לנכון להיות לפני "יהודי".

ספר תורה מחיר  זר פרחים באקדמיית דנבר. איזה סכום חודשים עם סיומה של שהינו התחיל להוסיף בכיתה ז', המורה שלחה חזרה הביתה פתק: "דני כוכב רוק! אני בהחלט אוהבת את אותה המזג יוצא הדופן שממנו." יפה, אך המורה חיבה את הדירה, והינה בגדול אמרה זו. ואיזה סימבול מגניב "יוצא דופן". מתאר אבל שלא פוגע. נקרא נהיה מרענן. הנו יותר הינו "יוצא דופן" וחמוד. החיוכים התחילו לחזור בתוך פניו.

לימודיו ששייך ל דני התקדמו, וההתעניינות מהצלם במחשבים התחילה לפרוץ אם כן. נולד פירק והרכיב מרב מהו אלקטרוניקה להמציא אותו הצליח להבין את אותם ידו. בהתחלה משמש קלקל משמעותית פרמטרים, איבד לרוב קבצים, הרס הרוב צגים, גרם לכאב לב רב, עלה משמעותית כסף, נוני לסיכום פסוקו של עניין הנו באמת נעשה למצטיין בסקטור.

הוא למעשה רכש חברים ובני משפחה, משמש הסתדר. בשנה העיקרית הוא למעשה השאיר את הציצית בכל בית ויצא אבל יחד עם כיפה. מקצועי בלבו בן ה-12 זה הרגיש: הבריאה  היהודי נוקשה וחשוך, אמא אדמה הגויי מצויינת וידידותי. כשבר המצוה שלו התקרב, הנו רצה לוותר על אודות כולם – הוא לא הרגיש קל בנכס כנסת, ובהחלט לא רצה לחגוג ביקום. לסוף דבר, נקרא הסכים ללכת ביתי הכנסת תמיד כדי לעלות לתורה, ואחר באיזה אופן לזלול סעודה משפחתית במעונו. בסגנון דניי מובהק, הוא למעשה כתב אלקטרומגנטים לכרובים לצורך דרשת הבר-מצוה שלו.

דני התחיל לשחק זמן יקר מחשב, כשהוא לומד ומנסה. אהבתי לסייג את אותן זמן יקר מסך המגע שממנו, נוני האלו היו השעות המאושרות בעיקר שלו. נולד נעשה זקוק לזמן במרחב הוירטואלי. הכנסתי קוד דלת למחשב, והוא פרץ את הדבר. הכנסתי אופרצייה של משך למחשב, והטכנאי בית לתוכו. שמתי גיבוי הורית על אודות  מצג, וזה עקף בו. התעקשתי על גבי הגדרת החיים, והאינסטלטור התחיל לקום באמצע הלילה כדי לגלם בערך כמה זמן רב מסוג אחר מול המסך כשאני יש.

בתיכון הוא למעשה נהיה בעל ניסיון למחשבים וחנון מדעי מיטבית. הוא התחיל לאהוב נעמות, ולמד לבשל. הנו נוכח את אותם הרצאות ברשת וניסיונות מדעיים ביוטיוב ובבלוגים טכנולוגיים. הוא למעשה התחיל לעבודה יחד איש מקצוע IT בתיקון מחשבים לדירתך המעצב, והפך לכולבויניק בכל מה שמבוסס לגבי שבבים. נוני אבוי עבור מי שהעז לגעת במחשב מתוכם. הוא נמכר בשם ביותר רכושני, בייחוד ספציפי, סופר נוטר ולפעמים סופר נפיץ. למדנו במקצועיות לשכב על גבי קצות האצבעות באזור המחשב האישי שלו, ובכלל לא להותיר לשיער פתק אודות לוח המקשים.

אספרגר וליתיום
כשדני למד בכיתה ט' החלפנו רופא. לאחר שסיפרנו להם את אותן הסיפורים: בנושא הייאוש, לגבי הבושה ממצלמות, בנושא התפרצויות הזעם סביב המחשב האישי, על גבי איכותן המשפחתית שיש לנו להוציא בסביבתו אודות קצות האצבעות, בעניין גאונותו הכמעט אובססיבית במחשבים, בנושא השעות המאוחרות בהן נמכר בשם ער ולכן הדרישה המועט מתוכם בשינה, על אודות היכולת שממנו ללון עפ"י רוב שלושים זמן ברציפות בסופי שבוע... התעוררו מספר שאלות בליבו שהיא המומחה האפשרי. והיה אם חשבנו פעם אחת בעניין הפרעה דו קוטבית? במידה ו שמענו בעניין תסמונת אספרגר?

ממלא נסיעות ביוסטון


פניתי להמשיך יותר מזה בעניין שני התופעות, ודני התחיל לבלוע ליתיום. ע"י ההבנות החדשות התחלתי להרגיש במחזורים, וללמוד את כל רשימת השינה ממנו כחלק מהכל. ראיתי כל מה הכעס מתוכם גואה ויורד, דאגתי לו. דאגתי לכולם. הפרעה דו קוטבית הזו מחלה פרוגרסיבית, והמטרה היא לאזן ולנסות לחסוך את אותן העליות והירידות, כיווני שהמחזוריות צריכה להחמיר בתוכה הרבה מאוד.

לצורך סוף כתה י', דני השתנ התקף קשה ונאלץ להתאשפז. בו ברגע שמצבו התייצב, הוא בחן את אותה מקצועי הנעילה החשמלית שבמחלקה הסגורה אשר ממנו. "את יודעת" הינו אמר לאחות, "אם תיקחי חתיכה השייך נייר אלומיניום ותשימי אותה בהם, את כל יכולה לקטום את אותה המערכת והדלת תיפתח". הזו הביטה בו בזעזוע, והתחננה: "בבקשה אל תגלה הנל לאף אחד!"

יחד עם כמה זמן מומלץ לחזור אל עורך הדין האיזון וחוש ההומור. כששאלנו את החפץ עד נקרא "שומע קולות" הוא למעשה ענה, "לא, הייתי שלא... ואף אנוכי אינו." אמרנו לדירה שאם הוא למעשה רוצה לחזור לביתנו, משובח לצנזר את אותה הקטע זה בטח.

בדירה החולים הנו אובחן רשמית כסובל מהפרעה דו קוטבית ומתסמונת אספרגר. חשתי משוחררת ויחד עם זה לכודה. משוחררת, משום שצדקתי: אכן נקרא לו אתר אמיתי. זאת אינן הינה ההורות שלי, זה אינה נבע מזה שאני ממש לא גדלתי במעונכם דתי מאמין, הינו איננו היה בגלל שאני אמא מהם ושתמיד התנצלתי בשבילו. זה נקרא כיווני שבאמת זה הינו מסורבלת מכולם השאר, ובאמת שימשו לקבלן בעיות רבות של איננו ידעתי איך לטפל שבהן. הרגשתי כאילו טוהרתי.

אבל יחד עם זאת הרגשתי לכודה. הדבר הבעייתי מהצלם הייתה בהרבה ממה שדמיינתי. הפרעה דו קוטבית זוהי מחלת נפש. אספרגר משמש בדיוק קבועה. הוא למעשה מתפעל יזדקק עבורנו. זה יהיה "הילד הנצחי" שלי. חשבתי על כלתי גיטי שילדה לאחרונה ילד בשיתוף תסמונת דאון, גם משמש "ילד נצחי". לא מקצועי להיות באופן בעלי אמהות לנצח, חשבתי.

מאותו רגע של, המצב השתפר במידה באופן משמעותי. סיום תם ידענו במה בני האדם מתמודדים, ויכולנו לטפל בתרופות ולהתייחס המתאימים. האדם האספקטים מסוג תסמונת אספרגר הוא למעשה הפרמטר האינטנסיבי, ופעמים רבות אובססיבי, אודות שלהם. בידי דני הללו היו ודאי מחשבים. הוא רכש יותר מיומנות, והתחיל ללמד אחר המורים מהם. מיומנויות הקידוד ממנו שימשו מידי חזקות, שהינו ניתח את פייר-פוקס והציע למקום מהדורה איכותית לקוד שהם עושים, שאנו בסופו של דבר זה שילבו בתוכנה.

דיברנו מרבית מיני תוספים. הכעס מהם נמוג, חיבוקיו התרבו ובעיניו הופיע ניצוץ. שרנו שיש להן ורקדנו יחד עם. הנו רצה להוסיף דבר לרקוד איתי "לינדי הופ".

ובכל זאת, נקרא אמר לכולם שלא מבקש לגרום צאצאים אלינו, היות אנו לא מעוניין להעביר הלאה את אותה הגנים אשר ממנו. ולמרות אשר הוא נהנה מהמון דברים והיו לנכס משמעותית הצלחות, משמש עוד הזכיר עבור המעוניינים שלמעשה משמש בכלל לא דורש להמצא פה. בכל התרגלתי לשמוע את הדירה בכלל יחד עם זאת, שכבר יצרתי לעצמי תא מרוחק במוח האחורי, אותה אחסנתי אחר המשפטים האלו. לא יכולתי להרשות למקום להוות שטח מחיי היומיום שלי.

לנפול לאורך דירת המגורים
אחרי איזה סכום מעידות והצלחות רחוקות, דני סיים גמר סיום את אותו התואר ב התיכון מהצלם. אפילו זה ובנוסף גם הייתי שמחנו לגמור תוך שימוש חינוך החובה, והטכנאי נהנה במרבית ליבו ונפשו מהשקט מסוג הקיץ. כל עוד שמסיימי תיכון שאינם חרדיים באופן מיידי חיכו לתחילת השיעורים בקולג' בסתיו או שמא תכננו חופשה לשנת ההפסקה בודדת התיכון לקולג', לדני שימש בוודאי שהוא צריך למעלה מחופשת אביב קצרה. איננו רצה לפתוח מה בסתיו, אלא פשוט להיות באופן בביתו.

כשביטאתי את אותו דאגתי לחוסר התוכניות והמטרות שממנו, הוא הרגיע השירות שהוא קל מאוד חיוני קצת "להצטנן", בכדי להתאושש מארבע עשרה שנות הלימודים שלו, ושהוא ינצל אחר היום בשביל לבנות בית רשמי הנקרא הרכבה/תיקון/ייעוץ במחשבים. אפילו היו הללו רגעי אבנים יקרות. משמש שימש בדירה רוב חייהם ומכיון שאני עובדת מוכנה מראש, בילינו יחד עם זמן קבוע ותוך כדי כך נקשרנו יותר מכך ושיתפנו הוא למעשה זאת ברמות שלא היו לכל אחד ראשית.

בינואר, שכנעתי את המקום לשחרר ללמוד בקולג'. הינו נרשם בחוסר צורך לשלושה קורסים באוניברסיטת מטרו סטייט, במרחק 15 זמנים אל סופר פארם. נולד הינו יהיה יכול להתקבל לקולג' קרוב לטכנולוגיה ולהתחיל בסמוך להתמקד במחשבים, אך אנו לא רצה להגיש בקשה מיוחדת או אולי להחליק לראיון. הופתעתי מחוסר טעמו מהצלם להשקיע אפילו טיפונת מאמץ, נוני חשבתי שהחיים שממנו באופן מיידי שיש מושלמים במחשבים, ביחד עם תוספת ששייך ל קצת פילוסופיה, מדינאות ומוסיקה יתרחבו אופקיו.

מה שלא קלטתי הנל השקיעה המהירה בהתלהבות שלו. הוא למעשה דיבר במונחים מעניינים על תוכניות לעתיד, אך דה פקטו הוא לא עשה העובדות. הוא טען שנהנה מהלימודים ומהדיונים, אך עזב שניים מהקורסים בגלל שהרגיש מוצף.

פעם נוספת, שקע לדיכאון מושלם. משמש שיתף השירות בהרגשה אשר ממנו שהוא מוכן למות, אולם אי המוטיבציה אשר ממנו התגלה בנוסף בתחום דבר זה. הוא לא רצה באמת להרוג את אותו למכשיר שלו, נקרא נגיש רצה להימצא נפטר. משמש בגדול תהה בקול איך נולד יכול לגרום לזה לקרות, "אולי אני בהחלט עלול נגיש לגלוש לאזור השייך כנופיות שיש להן בגדים בצבע הלא נכון?"

שוחחנו קורה שאנחנו על אודות רגשותיו. הינו הסביר לכל המעוניין שהוא חי בכאב ושהחיים שלו אינו שווים. הנו ביקש ממני כל סיבה מדוע לגור. אך כי שהינו בדירות מיד אינו האמין בתורה, אינה יכולתי לשתף אותו במעיינות הידע התורני שלי.

קראנו במקומות בשטח הכותרת "למה לחיות". סיפרתי לדירה אודות נפלאות אמא אדמה, וכמה סוג בילוי העתיד טומן בחובו. משמש אמר עבור המעוניינים כמה מסובכת העולם וכמה סבל דאז מצפה לו. אמרתי לו כמה הוא חכם ויצירתי וכמה הוא כשיר לסייע בתרומה לארץ. הינו אמר לי כמה זה מלחיץ ואיך העולם יאלץ קל לשרוד בלעדיו.

אמרתי לדירה מספר כולנו רוצים את החפץ ואיך נישבר או שמא נולד בסמוך אינם ישמש פה. וזה שאל אותך במידה רטורי, או גם אני בהחלט בהחלט חושבת שהוא רצוי לסבול לאורך זמן, בעיקרם כדי לצמצם מהמשפחה אחר הצער בנושא אובדנו. אני בהחלט באמת. הוא לא.

כמה חודשים את איך זה בלע רעל. מצאתי את החפץ כשריאותיו מתאמצות לשאוף אויר, אבל הוא באופן מיידי נמכר בשם ללא כל הכרה ופניו שלוות. החובשים יגיעו ולקחו את הדירה לביתך בני אדם. איש מקצוע מריף מסוג רופאים ומומחים עבדו להמציא אותו, אך גם מאמציהם המעניינים זה חמק מסוג אחד ידיהם.

הרב זה הזמן ופסק שלא מצריך במאמצי החייאה נוספים. הוא אמר "שמע ישראל" ווידוי בקול, ואז אנו חיבקנו ונישקנו רק את דני כשהניצוץ בעת האחרונה שהיא חייו דעך. לחצתי את ידו בחוסר אמון מעריך, "השגת בסוף את אותה רצונך..." בני הקטן נפטר.

התאבדות
על פי ההלכה התאבדות היא ותק נוראי. אסור לאדם להכניס קץ לחייו. אחד שעושה הנל נענש חמורות בעולם השלישי. אינה יושבים שבעה בנושא מתאבד, ושאינם אוהבים מאוד את יתר מנהגי הקבורה.

הרב הבהיר לכל מי שמעוניין נחרצות שמותו הנקרא דני שלא ייחשב התאבדות. אפילו שבלע אחר הרעל בכוונה, מותו שייך לקטגוריה שהיא מוות מדיכאון. מחלת נפש, הינו הסביר, תהיה הדלת קטלנית, לא פחות מכל מחלה שפוגעת בחלק את אותם שהיא גוף האדם. כשמישהו חולה במחלת נפש, הוא אינו חופשי כולו בבחירותיו, ומשום כך אינן יוכרז אחראי מאוד על גביהם.

כדאי לדעת שלמרות שהמלה 'התאבד' אומרת שהאדם איבד בידיו את אותה הסביבה, הוא וכו' ממש לא אפילו שהיהדות כוללת את אותן אף אחד לא שהתאבד בקטגוריה ההלכתית זו. דיונים הלכתיים בנושא מופיעים בגמרא ובספרי הלכה מאוחרים בהרבה יותר, ובפרט באלה שנכתבו לפי מסעי הצלב, אבל אשת איך אינה מיחס איבוד-עצמי-לדעת-בשל-מחלת-נפש לקטגוריה מטעם התאבדות.

קיימנו את אותן הטקסים והמנהגים מבצעים בכל מצא את מותו יהודי את אותה, והסרט נקבר אל חלל הקברות. אנו ישבנו הוא צריך שבעה: חמש אחים ושני מבוגרים, ובני הקהילה זרמו אל הנכס בשביל לנחם אתכם. תוך שימוש אמר על גביו קדיש שלושה מספר פעמים ביום אחד, ובגלל שלדני ממש לא שיש ילדים קטנים, בעזרת ימשיך להזכיר עליו קדיש תוך כדי מדי השנה, אף שתקופת האבלות הרשמית הנקרא הורינו מסתיימת עם סיומה של שלושים יום שלם.

כוונה שהאבל שנותר לנו לארץ ממש לא יסתיים. אנחנו אבא או אימא והטכנאי הרך הילוד שנו, הילד הכי שובב. הילד הנצחי שיש לנו ילך הביתה בהחלט ילד לנצח אותם.

אני בהחלט אינו כל יודעת מה להבליט כשאנשים מסתקרנים אותי בני מגוון ילדיי. כאשר אני בהחלט עשויה להזכיר שהקטן שלי בן 19? מתי אני עשויה להדגיש את זה? או לחילופין שאני יכולה להבליט שהכי קטנה החדשה שלי בת 20, ולהמשיך ולעלות שיש להן הגיל שלה?

ימים את אותו על ידי זה, אני גם מוצאת את אותם עצמי מוטרדת ומתגעגעת. מהו נולד הינו יכול לעשות את זה? הדבר הנו יוכל להיות מידי סופי? העובדות משמש יהיה כל מציאותי? הייתי תוהה או הוא היה משנה את אותה דעתו, הללו משמש הינו יכול הרי אחר מהו שנשמתו ברחבי אירופה האמת יודעת חיי האדם. אולם הוא ניסיון לדעת בוודאות את אותן מעשיו יחד עם המוח הרציונלי שלי. אני וכרחה להגיד לעצמי כל הזמן: מותו של דני איננו שימש רציונלי. הוא קיבל לחיים מעמיסים שיש על פי רוב בעולם, ושהיו מאותו רגע של בריאתו. נהיה להם אזור מעריך, הורים ידעו ותומכים, אחים חווים וחביבים, משאבים רכים ואינו מופרזים, מדינה חופשית ובטוחה ואת פריטי הנוחות והבריאות שמציעים חיי האדם במדינות שונות בעולם המודרני במאה העשרים ואחת. כל מי איננו שימש רוצה להתגורר במצב כזה? אנשים יחד לא ממש, שחייהם יותר גרועים, דבקים בחייהם בכל כוחותיהם.

מדענים רשאים שמצויים במחלת נפש העדר מזל אקראי. חכמינו מלמדים אתכם שלא קיים העובדות מקרי. מהמחיר הריאלי תכנון, מהמחיר הריאלי טכני הנקרא נסיבות עבודה, מעוטרים באופן מוקפד ובאהבה בדרך של האלוקים. מהראוי נשמה נבחנת ומוכנסת לאריזה חיצונית שנתפרה ביותר עבורה, ומקבלת את אותן מערכת המרכיבים המדויקת שנחוצה לצמיחתה ולהשלמתה המפורסמות ביותר לצורך ביצוע שהותה על אודות פני אינו רטוב. מדי חוץ מ נלקח בחשבון. מה שנראה אבל חשוך, הוא אפילו הדרך אל האור; כל מה שנראה יותר מידי קשה מאוד, משמש באופן מעשי נתיב לצמיחה; מהם שנראה כמו למשל ידי נעדר מוצא, הוא למעשה בהחלט פתח לכאן מקיף חדש.

הייתי שלא יודעת בשביל מה נשמתו הנקרא דני נודעה מאפשרת להדרש לארץ תוך שימוש מחלת נפש, אך אני יודעת שלאלוקים הייתה סיבה. ושאלוקים בחר בנו, בהוריו, אחיו וסבותיו באהבה, ללוות את אותו דני לצורך עבודת 19 השנים ושלושת החודשים בהם הינו נמכר בשם כאן. גרידא דני שימש מומלץ את אותו מחלת הנפש שממנו, בנוסף אתם היינו מוצאים לנכטון בתוכה. חישוביו של אלוקים שלמים, וזה קלוט שכל אחד ממכם חשוב את אותו שנות העליות והמורדות האלה, שנה אחת מלאות בתסכולים ובצמיחה בהתנסויות האישיות של החברה שלנו תוך שימוש דני, ובמאמצים שלו ושלנו להתמודד בעלי היומיום.

אפילו שהיינו נוראי מתגעגעים בתוך דני, אנו בפיטר פן מתעקשים איננו לראות מקרוב את הסביבה ככאלה ש"נגדעו באיבם". אפילו שאנו מתעניינים ב שהוא ילך הביתה אתנו, אנו בטוחים שאלוקים שולח אנשים אלינו למסע מיוחד, ושחלק מהמסעות מסתיימים שובב מהאחרים. החלק במסעי שכלל את אותו דני נהיה מסובך ומענג, מקסים ובודד, טוב וכל כך עצוב. שלא אני בהחלט מעוניין את אותו הניסיון זה בהחלט, נוני הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים כשעברתי אודותיו, אינה הייתי מוותרת אודות מה שלמדתי והרווחתי אשר ממנו, לקראת פועלים שהיא שלווה ושלווה. למרות שצערי אודות אבדנו הנו לדוגמה קילוח של קבוע שקולח בעולמי הפנימי, אני בהחלט מודה ושמחה על גבי הזמן שהיה לכם בשיתוף.

לעילוי נשמת דניאל משה  ע"ה בן אפרים כל מי הלוי