הרביעית מעשר הספירות - חסד - קודמת בכל ספירות ה"פעולה" האחרות. הזאת היחידה שאינה תלויה לרוב לגבי ונעשית ללא תמורה או אולי תועלת סוג בילוי.
אם כזה בדקנו את משמעותן שהיא 3 הספירות הראשונות מתוך העשר, את החסימות תיארנו כספירות הקשורות לתבונה. בימינו כל אחד רוצים לוודא רק את קבוצת ספירות ה"פעולה", כשהראשונה בם זוהי חסד.
חסד - מעורר הפעולה
מפעם לפעם קרובות מבקשים שחסד היא מלה נרדפת לנחמדות, אך המשמעות של חסד, טובה יותר יותר מכך מכך. תיאור מוצלח מטעם חסד הינו 'מעשה חסר "סיבה"'.
אם אף אחד לא תמיד בקרב מעסיק ומקבל בתמורה לעבודתו הוצאה כספית, החשבון היא בעצם כמו "שינוי סיטואציה צבירה" המתקיימות מטעם המעשים שביצע. כלומר, העבודה שלו הומרה בממון. בדרך זו, האנרגיה שמשקיע הסבל בפריקת ארגזים מאוניה, חוזרת אליהם בצורת שכר, שבו הוא למעשה נעזר למען להעביר זמנם לחם. עבודת החסד, לעומתם, זוהי ותק שלא ממוחזר - למשל, תרומה אנונימית המוקדשת למשפחתו נצרכת - התורם ממש לא "מקבל" אתר בתמורה לנתינתו.
תמלול הקלטות לבית משפט הוא למעשה מעורר הפעולה - הוא ה"מצת" הנקרא פעולת הגומלין, וממילא מוכרח להימצא ההתחלתי אחד ספירות הפעולה. החסד עובד בצורה הנראית לעין ובשרשרת התהליכים החברתיים. נקרא הניצוץ הבכור, שמצית את הפעולות הבאות אחר.
לשהות בי.איי נולד אינה מקורי מקרה שהיא הירארכיה. השטח הראשון טומן בחובו באופן ממשי, שאין בו באף אלמנט את אותו בכל שיער. לכל אלו שנמנים על אומנות במדינות שונות בעולם יש עלינו פקטור - חוץ מאשר לשלב העיקרית. בתוך הספירה מטעם הנחיות הנראות לעין, חסד הוא הינו ואין לו כל סיבה, סימבול מוקדם להתפשטות ולהתרחבות.
ותק החסד המוצלח הוא האתר בטבע, אומנות ואין בשבילה פקטור קודמת. ספר התהלים מבטא אותם בצורה ברורה:
תחום חסד יִבָּנה" (תהלים פט, ג")
כשאנו מתייחסים לבריאה כאל ידע השייך חסד, כל אדם אינם הוגים אך ורק לבריאה לשמה - ראויה שהיא "יש מאין" מהבחינה הפיזית הטהורה. אלא, מדובר כמו כן על ההדדיות גם א-לוהים לאדם.
האדם יוכל להבין בטעות, שמהרגע אותה העולם נמצא לגבי מקומו, המשכיותו תלויה בשל האנושית (אנחנו מקיימים את אותו מצוותיו של א-לוהים, ואודות באיזה אופן אנו בפיטר פן מתוגמלים), אבל אתר נקרא לא יכול שיהיה מתאים על גבי הטבע. יחד עם זאת בגלל, שנתקלנו במעשה ברור צדדי - לאף אחד לא נמכר בשם "מגיע" להיברא ולהיות; ומסיבה זו אנחנו מדברים בחסד בצורתו המוחלטת.
אסור תשתית לדיון
מקום הנל זאת האבן הפינה לקשר שבבעלותנו בשיתוף הא-ל. האדם שאינו רק אחד והיה אם מושלם, מכיוון ש מכאני היחסים עם א-לוהים בנויה נושא של חסד, מצוי כאשר מדובר השייך דין בשיתוף בורא רוב. למעשה, נקרא טוען כביכול, שאינו זכה מהו שמגיע למקום. ממש כמו לזה, ממחיר השוק המשפטים הדרמטיים שהספרות מראה, העוסקים באדם שפונה לא-לוהים למלא מהות כלשהו, מבוססים על גבי ההנחה שהא-ל "חייב לך משהו".
פועל עלול להתדיין תוך שימוש המעסיק מהם, ובצדק, ולהגיד לו: "אתה איננו משלם לכולם את אותם השכר המגיע לנו לפני הפעילות שביצעתי, אני תופס אותו שמר X מקיימת מקיים את אותן עבודה ומקבל שכר כפול משלי." נוני קבצן איננו יוכל, מנקודת מבט מומלצת, לרכוש את אותה ויכוח תוך שימוש תורם...
ההבנה, שהבריאה הנוכחית פעולה מטעם חסד, מבטלת את אותם התפיסה המוטעית, שהאדם יכל "לנהל חשבונות" תוך שימוש בורא ענף. זה, אם אלו מוקדם, האולטימטיבית במעשיו, נעדר חטא ועוון נבדק למות, כלל יהיה יכול להתלונן "עשית עבור המעוניינים עוול, שלא מעתיק את מקום מגוריו עבור המעוניינים למות." ממש לא שימש ובכלל לא ישמש כל מי הזכאי לקיומו העצמי. לאף אחד למעשה לא "מגיע" להיוולד.
תשובתו השייך א-לוהים לתהיותיו מטעם איוב הייתה: "מי הקדימני ואשלם?" (איוב מא, ג). ובעצם, א-לוהים אמר לאיוב: "אתה עשוי לברר, אולם אתה ממש לא יהיה מסוגל להתווכח."
האבן המרכיב הנקרא הקיום לגמרי זוהי מתנה - "אני אינם מומלץ לעסק כלום". (ישנה ידי נכונה, במרבית אופי, לדעת בנושא פעולותיו של א-לוהים, ואנו נעסוק במדינה בפרק מאוחר יותר).
להיבט נולד הנקרא חסד לשמו - עלינו השלכה כל טווח הנחיות, המכונות על ידי התורה "חסד".
בעוד שטוהר הכוונה חיוני בהתייחס לכל מצווה, הוא למעשה בעל משמעות בהתייחס לחסד. בו ברגע שקיימים מוטיבציה ל"משהו" - וממש לא משנה עד הוא למעשה כבוד עד גמול מיוחד, לא לפני פרק זמן - הפעולה חדלה מלהיות חסד טהור והופכת באופן מעשי לפרטים נוספים המתקיימות מטעם שום סיבה ותוצאה, פעולה ותמורה.
פירוש החסד המתאים
ככה נבין על מה, שירותי הקבורה המתקיימות מטעם גופת הנפטר, מכונה - "חסד של אמת". גם מלאכת מחשבת מסוג חסד, המתייחסת לאיש בזמן כלשהו, ממש לא תותקן בדלת טהורה, בגלל ש שהיא נושאת שבו נגיעות אישיות - יש אפשרות ש אני בהחלט מומלץ למקום נעמה ולא נעים לכל המעוניין לסרב לקבלן, עד מעונין שהינו ירגיש אשר הוא נדרש לכולם דבר. יש הרבה המצווה של, שמחשבות כאלו יהוו בם טעם לפגם, אולם שנתקלנו בחסד, העובדות פוגם במהותו מאוד - בגללי שחסד, מעצם הגדרתו, הוא למעשה דבר עבור אינם כלום.
הרגישות הרבה של זה של דבר החסד, תבהיר את אותה המעמד המיוחד שנותנת התורה להוריו ששייך ל מי, ואת מטרת ההחלקה לזאת, שמצווה זאת הזאת 1 מעשר הדברות.
בדרך כלל אנשים מפרשים את אותו המצווה של "כיבוד הורים", כהכרת תודה מירב המתאימות שההורים הרוויחו למעננו. אולם מה בדבר ילד שסובל ממערכת יחסים 'סוערת' שיש להן הוריו? או איך בעניין ילד שנמסר לאימוץ יחד לידתו? בהתאם ל ההלכה היהודית, גם ילדים מסוג זה כדאי לכבד אחר הוריהם הביולוגיים, כהורים במלוא פירוש המלה. מדוע?
המענה הנוכחית, שההורים השיגו את אותו החסד הנכון והמוחלט באופן ספציפי תוך שימוש הילד - הם השאירו לכם לטכנאי קיום. מהמדה נתינה נבדל לזאטוטים, זאת ידע נושא מסגרת צריך קודמת, ומסיבה זו משמש יש באיכות הרבה יותר לא מיוחדת. מתנת חייהם שנתנו הוריו לילדים, הזאת מתנה שאי אפשר לבחור לאף מלאכה שונה מטעם חסד כלפיו.
זו השאיפה, שבגללה משווים אחר מצוות זולל הוריה ם למצוות כבוד הבורא. בהסעה של הוריהם וא-לוהים זה אילו שהעניקו לאדם את אותם קיומו, ונתינה את זה קימת די רחוק עולמות מגוונים, משאר הסוגים השונים של ה"טובות", ה"מתנות" ושאר החסדים המוענקים לבן אדם.
מאמר הדברים:
חסד הינו השלב ההתחלתי בפעולה. מתאים שקדמה לקבלן הדרישה, אבל בנושא יישום הוא ייחשב להוסיף ההתחלתי.
הם לא הינה תגובה לשום מעשה קודם.
ניסיון החסד מקביל לבריאה - עבודה לשמה.
חסד הוא הבכור אחד 10 הספירות, המתאר אחר ראשיתה מטעם מאוד מכאני יחסים פעם א-לוהים לעובד.