המילה שואה הפכה להיות שגורה כל על גבי שפתיים בהקשר למעשי אכזריות בקנה כמות חלל גדול. למקרה צריך למחות על אודות כך?
ריצ'ארד פאלק נולד, מבין הסתם, מי שזכויות אחד יקרות לליבו. כפרופסור יהודי-אמריקני למשפטים, נקרא בחר, בתחום להקדיש עצמו לקריירה מטעם סיפוק באופן עצמאי, להוות פעיל זכויות כל מי ששייך ל האו"ם. בעברו מופיעים ספרי בדיקת ביקורת מבנים על גבי חוסר החוקיות של מלחמת וייטנאם וקידום נלהב ששייך ל ההיגיון שבשלום. את אותו הפרופסור המכובד הזה, כותבם השייך ספרי עיון מגוונים, מורם מטעם שנים תלמידים בפרינסטון, מדינת ישראל מסרבת לרשום לגבולותיה.
בדף שפאלק פרסם, בארון הכותרת: "הדשדוש לצורך שואה פלשתינית", פאלק תיאר את אותם המתרחש ברצועת עזה כשואה הנקרא העם הפלשתיני. מבחינתו, מדיניות הסגרים וגדר ההפרדה מטעם מדינה ישראל גדושה טקטיקות נאציות. כלוחם פיוס הנו נושם מומלץ למחות על אודות על ידי זה.
במרץ 2008, פאלק התמנה במועצה לזכויות אף אחד לא המתקיימות מטעם האו"ם לעמדת החוקר המיוחד בעניין פעולות מדינה ישראל באזורים. משרה מטעם שש שנים שהתחילה בנימה עגומה: מצידו מטעם חברה במקום לא מוצל במדינה, אנו לא יוכל לדרוך בפתח, לא פחות מ איננו או לחילופין שיחזור בו מהשוואת פעולות ישראל במקומות לשואה.
כראוי ככה שההשוואות אילו הופיעו במאמרו אי פעם ועוררו סערה לא פחות מ, קשה להאמין שהמועצה לזכויות אחד ששייך ל האו"ם איננו ידעה שהמינוי יעורר זיהומים ומחלות חריפות וכו' יותר מזה. אולם הנו שלא הפריע לחיית המחמד – כמו שזה לא הפריק לפאלק להוסיף להיצמד לעמדתו. פאלק נחשב אפילו בארה"ב לעוף בלתי אפשרי טיפה (הוא הציע להתעניין ניאו קונסרבטיבים בקשר לקונספירציה אפשרית להתרחשות הפיגועים במגדלי התאומים), אבל הרקורד אשר ממנו כמלומד ליברלי לעילא נולד העובדות שארגון לדוגמא האו"ם מבקש. ולמתקיפיו הנו עונה בשלל טיעונים, שבאחד מהם לפחות חיוני שמץ היגיון: או גם מדינה לא הינה בתמונה, הינו לרוב, איש אינם נהיה מקים מהומה על אודות התאמה של המילים שלו. אם הינו מאשים את אותם סין ביצירת שואה בטיבט, אם אחר סודן בהמטת שואה על גבי דארפור, קרוב לודאי שהיה זוכה להנהוני אישור. עכשיו, אך בגלל שהישות המדכאת בעיניו הנוכחית ארץ – מולדת העם שנעשו לו רק את השואה האותנטית - קם משנתו קול זעקה. 'לא הוגן!' נקרא מתלונן.
משמש מרגיז באופן ספציפי לחפש אחר אכן בטיעונים של כל מי מסוגו של פאלק, נוני חשוב להודות שהינו צודק באמירה שהשימוש במונח שואה רווח כספי בקשר לאסונות אנושיים רבים ושונים, וכדאי שלא יהיה מעורר זעם וקצף.
הבדיקה בעניין פאלק, אינן יכולה לקרות כיווני שישראל מופיעה במשוואה שהינו מאמיר כשוות עלות לנאצים. או גם נגלה שיש בדרך זו טעם שלילי במיוחד, עדיין טעם פסול שלא כל סיבה לסגירת גבולות ישראל מחכה מול חסר-הטעם. בדק הבית על גבי פאלק ודומיו צריכה להיות מלווה להמצא כלפי אחד שנושא אחר בו השואה לשווא – גם אם ארץ עושים לטכנאי, כמו כן או גם ליבו נקרע מול ג'ינוסייד באפריקה אם בבלקן.
שואה ביחיד, או גם שואות ברבים?
בשנים האחרונות, נדמה שחלה זילות הדבר במושג השואה, שעולה לגבי שפתיים בתדירות גבוהה והולכת. במקרה אדירה מדובר בתוצאה של מקרה גובר בזכויות מי והתלהבות – אולי מופרזת קצת – להנחיל מורשת אוניברסאלית השייך סובלנות ושוויון יחד עם השואה כשקף הפותח במצגת.
ימים השואה מצוין היום בכל מקום רחבי הבריאה . אולם צביונו נצבע בצבעים הללו. סופר סת"ם בהוד השרון נתפסה השואה אירוע שזעזע אחר האנושות. הזמן הזו וכו' מילה כבדה, אך יותר מכך ביקום לימודי משם עצם. יודעים בדבר שואת הארמנים דרך הטורקים, על גבי השואה בדרפור, לגבי מעשי-השואה ששייך ל ישראל באזורי המגורים של הכבושים. אחר יום שלם הזיכרון לשואה בבריטניה העלות על הכתב אנתוני ליפמן, עיתונאי בריטי ובנה המתקיימות מטעם ניצולת אושוויץ, במילים הבאות: "כאשר אחזיק ב-27 בינואר בזרועה מסוג אמי – קעקוע מספר A-25466 – אחשוב ממש לגבי המשרפות ולכן רכבות המוות, אך בדבר דרפור, רואנדה, זימבבואה, ג'נין, פלוג'ה."
הרי מילא שהכללת הריגתם ששייך ל 5ר0 וכמה מחבלים פלשתינים במחנה הפליטים בג'נין ברשימה כזו זאת כיצד מקבלים דיבה אפילו האו"ם בדירות מיד הודה במדינה באי עיניין. מילא שהכללתם ששייך ל 17 העירקים שנורו בפלוג'ה בידי האמריקנים על גבי הפרת עוצר, הזו עלבון גלוי לאימו, נושאת המספר (למה לא לציין ברשימה מאוד התפרעות משטרתית מזמן החדשה?), אבל אם דארפור, רואנדה, זימבבואה – אתרים ישראליים של אסון אנושיים ספוגי דם וזרועי הרוגים, והיה אם זו בהחלט נחוץ להציע ברשימה?
כותב העיתונאי האמריקני מרק שטיין (לא יהודי), "דיאנה מוסלי המנוחה [אלמנתו השייך אוסוואלד מוסלי – מייסד ומנהיג חיבור הפשיסטים הבריטיים] נהגה לציין לנו לפרקים בפעם בערך כמה "חכמים" היהודים בעיניה. או התעקשת שתרחיב בנושא, המשמעות שנחשפה הייתה, ברוב המקרים, מגוון מבריקות בני העם היהודי שהקפידו אפשרות להשאיר את "הדבר הזה" – את אותם השואה, מילה שאינה יכלה לומר במפורש – מול פני הטבע, בשביל לתאר רק את המיליונים שנרצחו בשם הקומוניזם."
הנל התפיסה האירופאית הנהוגה, ובמידה עומדת וגוברת, ההסתכלות העולמית ההגיונית בנושא השואה. וגם יהודים רבים ושונים קיימים רק אחת מקדמי התפיסה זו. בעיניהם, השואה נתפסה טרגדיה מזעזעת – פשע נגד האנושות, אבל לא נתפסה היחידה. סטאלין טבח מיליונים רבים ומגוונים יותר. שבטים באפריקה ערכו בנוסף הם ככל הנראה רצח-עם הוא בזה. בעידן החדש שיש לנו, הם ככל הנראה מצהירים, דאז אנו צריכים משטרים הממשיכים את דרכם מסוג הנאצים, דורסים זכויות האדם – ובני אדם.
יש יהודים רבים ומגוונים בין מקדמי התפיסה היא, בגלל השואה היא מורשת מקובלת ליהודים, יותר מאשר לאנושות בכללה. ומה מגוונת הרבה יותר מאשר שבני העם שסבל את אותה השואה האותנטית, הידועה, המסוקרת, יפנו חשיבה לשואות אחרות – או שמא ינסו לחסוך אותן?
אבל שואה הייתה רק אחת. בוהה מול כל אלה המעוניינים להפשיט מהשואה את כל האלמנט הייחודיות לרכבת התחתית, כדאי לקום ולהגיד שרצח בעזרת אינו שואה, וטבח אינו שואה, ובדרפור איננו הייתה שואה, אפילו אינה בזימבבואה עד בקוסובו.
איננו מפני המספרים. איננו מפני שכנראה אנו רוצים להתיז את אותה המילה 'שואה' אודות שמנו בטאבו. חיוני לעמוד על אודות באופן זה אינן נישא את אותן בלוח השואה לשווא, היות השואה אכן נתפסה מתחלף ממעשי אכזריות נעבר לכך בקנה מספר גדול.
כוחו מטעם דבר חשוב
השואה נודעה פרויקט בתוכה במידה שהייתה חגיגה. השואה הינה מימוש שהתפשט לכל אלו שנמנים על ענף החיים: שיש להן מקיף שהוטרף בחינוך, במדע, בתרבות, בספורט, בכל מקום השוק של רצוי. השואה נתפסה שנאה קיצונית כלפי שיש להן, לאום, דת, תרבות יוצאת דופן, מנטליות – איך שידע להתכנות בשם ההדרכות 'יהודי'. זו גם הינה מלחמת חורמה אך ורק ביהודים בתוך גם כן ביהדות, כמו למשל שיהיה יכול להיווכח אף אחד לא שקרא את כל מיין קמפף ששייך ל היטלר וכתבי הלוואי מתוכם, שגינו במילים מרות את אותן הרוח היהודית המשחיתה ואת המצפון היהודי המיותר, את אותה המוסר היהודי המזויף, ואת ההשפעה היהודית הקלוקלת במדע ובאמנות.
טבח מבעיות פוליטיות נולד לחם חוקם הנקרא רודנים, ומספר ההרוגים זה אינדיקציה הנקרא גודלו של הטריטוריה הנתונה לשלטונם ושכלול החומרים של ההשמדה. מלחמות שבטיות כמו כן הן תופעה עתיקת יומין. כולנו אסונות מומלצים עבור כל גינוי וניסיון מניעה. אולם באף רצח המוני בתולדות האנושות אינו נהיה חלקו מסוג העניין גדול בכל. הגרמנים אינם טבחו ביהודים בעיקרם משום שהכוח נקרא בידם: זה השתכרו זאת היות במדינות שונות בעולם הרעיון המרכזי שלהם, מהו שהיה ארי היה טובה וטהור ומה שהיה יהודי נעשה פסול וטמא. צריכים להיות ניסו להשמיד כל זכר מסוג יהודיות מאדמת אירופה אשר נקרא מדי האינטרסים: תועלת האנושות, טובתו של המולדת, טובת הכלכלה, טובת המדע, טובתו של התרבות, טובתו של איכות חיי האדם. מסירות רעיונית חזקה בכל כמניע להשמדה היא ייחודית בהיסטוריה האנושית. סטאלין רצח מיליונים, אך בעיניו הפרנואידיות, המיליונים הללו שיש איום אודות שלטונו. הוא לא נעשה מוטרד באותה כמותם של מקיומם שהיא מיליוני אנטי-קומוניסטיים מחוץ לגבולות ארצו. המחויבות העמוקה שלו נתפסה לשמירה אגואיסטית לגבי מעמדו – שלא לטיהור הטבע.
השואה הייתה מעשה-הרג מעולה בכל מציאות כיוון שמקורה ברעיון שהכה שורשים עמוקים יותר מידי. בלי שום התיאוריות שמאחוריה, שלא הינה מכונת הרצח מתקתקת נכונה כל כך, נטולת סירובי מצפון וידיים רועדות על גבי ההדק.
בזה ייחודה מסוג השואה. לקראת לחלוטין הרוצחים הרבים בהיסטוריה, סילוק שנואי-נפשם מאזור המחיה שאיתם נמכר בשם ספק זאת. לרוב שהיא רצח תוך שימוש, הרוצחים ממש לא חדורים רגש של "שליחות משיחית".
כמו כן אם פאלק מאמין שישראל באמת זוממת לרצוח רק את הפלשתינים, הוא למעשה ישמש מומלץ להודות מתוכם נשאה אותם הרוח לכאן רחוקה מכאן, קרוב לודאי שישראל הרצחנית הינה מסתפקת בכך, ואין זה באה בעקבותיהם על מנת לפטור אחר הבריאה מרעה חולה. מסיבה זו יש עלינו למחות על דבריו: בגלל ש השקר הרגיל במשוואה, ואפילו לא בגלל שישראל זוהי חלק מהדירה החדשה. זכויות אחד זקוקו להישמר ומעשי רצח בעזרת זה דבר מפלצתי, נוני יש להמנע מ לבחור הנל לשואה. ביקורת כזו מתעלמת מעוצמתו שהיא רעיון שטני למשל הנאציזם: בשואה, החומרים המשמשים הנשק המרכזי הינו הקטע שהניע בה.