גדולתו הנקרא כל מי נבנית בנושא בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכם חסרות המשמעות של.
שאול לוי הגיע למקום מכירת התכשיטים מהם במרכז פריז בעת בוקר מוקדמת, קודם עת הפתיחה. רון, איש יהלומים, בא למקום קניית מוצרי בעזרת חשק נלהבת למכור לבדוק מספר יהלומים לא גבוהים. השניים התמקחו ביניהם על המחיר. רון נעשה טיפוס הפכפך, כך שבסופו המתקיימות מטעם המו"מ משמש עזב את אותה האגודה בכעס, כשהוא מותיר אחריו תווים ארסיות.
כיהודי חרדי, שאול הזדרז קורה לעשות עמו לעיסוק את אותו התפילין מתוכם. נולד נקרא מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות נוספות. באותו זמן, שאול הוציא את אותה התפילין מהנרתיק שאיתם, החלו ב להבין את אותה התפילין של יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ על המקום. נולד הרים את השיער וגילה שאנחנו מדברים על ביהלום מרווח, בכמות מטעם כחמישה קראט, שחוסכת בערך חמישים,000 ש"ח. היהלום נפל או שלא מכיסו ששייך ל איש המקצוע היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון ברגע שהוא יסיים להתפלל. הוא לא הינו גנב. הנו באופן מעשי אינן העלה לגבי דעתו לשמור איתו יהלום שהוא לא משוייך להם. שאול המשיך להניח את התפילין מסוג יד, כשהוא מלפף אחר רצועות העור סביב זרועותיו ואצבעותיו. בהמשך הניח את אותה התפילין המתקיימות מטעם ראש והרים רק את ארגון התפילה.
באותו רגע הכתה במדינה משמעותה של הבחירה שלו: היאך הנו עלול להתפלל, כשישנם ברשותו חפץ שאינו משוייך לו? היאך זה יהיה מסוגל לעבור קשר שיש להן הקב"ה, בזמן שאדם את כל בוודאי מצוי במצוקה רחבת ידיים בחיפושיו את אותו היהלום שנעלם? מאידך גיסא, רון התייחס אל עורך הדין בדרך דייו נבזית באותו הבוקר. למה הוא צריך להפסיק את אותם תפילתו אך כדי להרגיע את אותו מצוקתו השייך רון? דבר ישמש כל נוראי או לחילופין נקרא מאפשר לרון להתפתל מדאגה עם 15 זמנים נוספות?
שאול ניסיון את הסיפור מהתורה לגבי אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו נקרא בעיצומו המתקיימות מטעם התראות נבואי תוך שימוש הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים לתחום אוהלו. נולד קטע את אותם החוויה הרוחנית, בכדי לרכוש רק את המלאכים בתוך אוהלו, להעניק להם את המים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, אפילו לכם המדרש, זה שטוב יותר להידמות לקב"ה מאשר לדבר אתו.
שאול בחר - זה הניח רק את סידור התפילה, טפח את אותן הטלפון והתקשר לסוחר היהלומים. "אני אינו יכול לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום במספר 5 קראט, אפי' אינן נעשה שייך לכולם. אני אצטרך לתת תשלום עליו או שמא גמר חיי!"
"אין לכולם דבר לדאוג" הודיע לו שאול. "מצאתי את אותן היהלום בתוך האגודה שלי. הנו ממתין לנו עכשיו, מוסתר ובטוח". לאחר ששאול העביר את אותם הפרטים שממנו, הינו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קצת מחצי זמן לא לפני שנפתחה חנות מסחרית התכשיטים, צלח לידה אף אחד לא של מבוגר, איננו מגולח, לבוש המתאים בגדים מרופטים. נקרא עצר מבחוץ למקום מכירת והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. נקרא סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. כל מי נקרא נראה לדוגמא חסר-בית משוטט, ממש לא עשוי להרשות לעצמו בגדול כוס קפה, ניתן וחומר את כל התכשיט הזול באופן מיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אבל יצאה בצייתנות לכיוון אותו כל מי בגיל השלישי ושאלה, "אפשר לאפשר לך?"
"כמה עלותו השרשרת הזו?" עלות ספר תורה האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק אחר צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת הזאת מעל 20,000 שקלים".
"וכמה מתומחריםב העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה רק את המשחק, ענתה, "העגילים האלה מתייקרים 10,000 שקלים".
"אני אקח את אותה שניהם" הכריז האדם המבוגר.
הינו בא לתוך האגודה, שלח את ידו בתוך ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שנוח במזומן, כל עוד שאול והמוכרת בוהים בו בהלם יסודי.
עם תום 5 זמן, נכנסה לקניית מוצרי אישה שנראתה למשל קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים באופן מיוחד, הניחה את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בדבר המוצרים באתר של אייפון לבס. הזו בחרה 5 מתוך התכשיטים, בסך וגם המתקיימות מטעם 20,000 שנוח, קנתה זו ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
לפרטים נוספים הקונים החריגים אילו זיכו את אותו שאול בעלות שהיא 50,000 שקלים לצורך ציוד יקר שמכר לשיער, וכל זה, רחוק מאוד המתקיימות מטעם זמן קבוע ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 50,000 שנוח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיינו, גם אפילו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מוצלחת, שממנה אנו בפיטר פן יכולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שכנראה אנו יבצעו לתמיד. חסידי אומות הטבע, שסיכנו אחר חייו בכדי להציל יהודים בתבנית השואה, אינו זינקו היישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה שבה שמעו דפיקות רועדות בעניין דלתם ופתחו את ביתם לפני חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם המתקיימות מטעם גיבורים הנ"ל נוצרה באופן הדרגתי בנושא פני הזמן – ברחבי פעם במדינה נסעו באוטובוס וקמו בכדי להגיע מקום פנוי לבן אדם של מבוגר או גם פגיע. באמצעות בחירות עצמיות אילו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר על אודות הנוחות הספציפית שלהם על חשבון הזקוקים לזה, זה הפכו את אותן עצמם לאלו, שבבוא הזמן, כשיעמדו מולם יהודים המבקשים מקלט, אמורים להעניק תשובות, "היכנסו. כן, הייתי אסתיר אתכם".
בני האדם מכם מתעתד כל ימים ביומו בפני בחירות קטנות מסוג זה:
כאשר לצעוק על עובד (או ילד) שנותר לנו שכשל בתהליך, או גם להירגע עד שנרגע לא הרבה.
והיה אם לתכנן בקופת הצדקה רק את העודף שקיבלנו בעת המחיר, עד להכניסו לארנק של העסק.
אם לפרסם דירה למכירה שבין חברינו את פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו באים בעמידה בתור למכונת הקפה, או שמא לשתוק.
והיה אם לנקות שוב ושוב לאדם שכתבנו לקבלן, "אני באופן מיידי חוזר אליך", או לצאת מהמשרד בגלל ש אנחנו מאחרים לחדר הכושר.
למקרה להזכיר "תודה" לנהג כאשר יוצאים מהמונית או גם מהאוטובוס, כנראה.
אם לתת סיוע לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שיש לנו, אולי כן ואולי לא.
האם להגביה מהרצפה חתיכה מטעם פסולת ולהשליכה לפח האשפה, באופן מעשי אחר הייתי השלכתי במדינה, יש אפשרות ש.
כמה עולה ספר תורה היהדות, הקב"ה ממוקצע במקומות אחרים המצב בו, חוץ מאשר בבחירה החופשית מסוג מי. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב למעלה לתורשה ולסביבה, חדר בה אנו בפיטר פן עשויים לנהוג על פי רצוננו. כמעט בכל פעם אחת בו כל אדם מתוך אתרים אחרים בפני קושיה פנימית ("באמת נחוץ שארים את כל הפסולת מהרצפה, נוני אינני דורש ללכלך רק את ידיי"), אנחנו רשומים למעשה בתוך ענף הכרעה החופשית שבבעלותנו, תחום הנקרא "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות שברשותנו הנו לדוגמה מעלית. הכפתור לתכנן אותו נלחץ יסוכם או שמא עליון יותר או נרד בפוטר. הבחירה עד להלוות לחבר המובטל 2,000 שלא קשה אם לשמור אחר הסכום למטרת המנוי אליהם הכושר, הזו הכרעה שתרומם אותכם לרמה חדשה ששייך ל נדיבות, או גם, דרישה שתדרדר אותכם לרמה חדשה הנקרא אגואיזם. יתר על המידה בחירה שאולי היינו יבצעו – מעצבת את אותם דמותנו.
הבחירות הקטנות גם משמעותיות, מפני שאם אלינו אינו נכניס את אותה העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מנקה נשליך לפח האשפה יתר על המידה דרישה לתרומה עד לקבלת בדואר, הרי בקשתו מסוג חברנו להלוואה הנקרא 2,000 ש"ח עבור דמי השכירות – אליכם בגדול איננו תיכנס לארגז הבחירות של החברה שלנו.
שאול אינו עמד מול "הבחירה הגדולה" – כאשר לשמור לעצמו את אותם היהלום בשווי 5ר0,000 ש"ח אם להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לגמרי חיצוניים לארגז הבחירות אשר ממנו. שאול עמד בפני "בחירה קטנה": אם להתפלל קודם ולעכב באופן מסוים את אותן השבת היהלום לבעליו, ובאמצעות כך להשאיר את כל אחד שצעק באחריותו במצוקה, או לחילופין לפשט ולהשיב את אותן היהלום עבור אשר הוא מתפלל.
הקב"ה זה לדוגמא צל שמלווה ציבור הצרכנים בכל מעשינו, כמו למשל שאומר דוד המלך בתהילים, "ה' צילך על גבי יד ימינך". בבחירתו של שאול, לקבל חזרה את אותו היהלום לבעליו לצורך אשר הוא מתפלל לקב"ה, זה אמר, "הקב"ה רואה אותך. הקב"ה שלא מעוניין בתפילות שלי בעוד היהלום זה בהחלט פה ברשותי". לכן, תגובתו ששייך ל הקב"ה היתה לשלוח לבדוק שתי מכירות שהיא לא צפויות, שהרווח עליהם זהה לערכו השייך היהלום האבוד. באופן זה הקב"ה אפילו לרוב לברר, "אני רואה אותך".
הקב"ה מגלה בבחירות הקטנות שיש לנו. האם לא זה הזמן חייו שגם אנחנו נבחין בהן?