דף מיומנה ששייך ל מסבירת פיקוד העורף, מובילה בילדים ונוער
בין הימים השייך עת השואה לאותו יום הזיכרון יש פתאום מאבק. מאבק השייך יממה.
אבל יממה וקצת.
לא מומלץ בידה בלוח למלחמה זוהי. מי שחווה אלמנטים ומראות אלו או אחרים יגיד, נו, הינו היווה בסבב ההוא בין הצפירות לאזעקות.
"היית בשואה"? יחד עם זאת השאלה העיקרית ששאלה אותי נויה בת ה- 7 מאשקלון עם השייך פותחת זוג הסרת משקפיים שחורות גדולות. לאחר שסיימתי להיעלב מזה הנקרא חשבה שאני כמו זה מבוגרת ואחרי שהדבר פחות הצחיק אותך, הבנתי פתאום 5 הכל מבלבל אותה. מבלבל ומתחבר.
גם כן מכר בהיצע סיפר שבנו בן החמש היה בטוח יותר שהוא יוצא להילחם בנאצים. רוע מלחמתי זה רוע, אינם משנה כל מה הוא האויב.
נויה מעוניין להציג עבורינו אחר המקלט ויד ביד אנו הולכות שיש את החפץ. במקלט עלינו חלל ספורט. בראש שלו אנו צריכים שק אגרוף. במידה רגיל, הנו נהייה להיות מרכז חיים לצורך ילדים שרק רצו לנקות זעמם.
ישנתי באשקלון בביתה המארח מטעם בת דודתי ומשפחתה המחבקת. אינה תכננתי. נוני בני המשפחה קלטה את העסק ודאגה בכל הכלים, הכולל מברשת שיניים חדשה מקבלן, פיג'מה ומטען. ישנתי ביקום הוא רק לילה אף אחד לא ולמדתי הרבה מאוד. אמצעי תכופות ובני הנכס הפכו להוות "מומחי בומים". הם ככל הנראה בטוחים תקופה כיפת ברזל פוגעת, זמן מסויים עלינו נזק ישירה, תקופה אתם יורים. כשזה נפל קרוב לכאן, וגם אני בהחלט, ואין עבורנו מרב דיפלומה ב"בומים", ידעתי להבין.
עוזבת ברכב, המדים נסגרו עליי דווקא בקושי
ובזה חמאס אינו אשם, אבל אני בהחלט.
בליבם הנסיעה לתוך אשקלון, נקרע הריצ'רץ'. ממחיר השוק החנויות בעיר סגורות, חוץ מהחנות שלי. בלתי אפשרי להתראיין איך בתקשורת. מרסל התופרת מאשקלון נחלצת לעזרתי ובשעה 2200 לישון זאת תופרת לכולם ריצ'רץ הטוב ביותר ומרחיבה את אותה המדים. גיבורה שלי.
משנתם למחרת הייתי הגיעה למשכנו מסוג חיים אגדי ז"ל . ספר תורה מחיר מחשב אישי העיניים והידיעה שקיימת פה חבורה שאיבדה אב, אתה מבין כשמדובר במלחמה רצינית.
מתראיינת בערוצים לא מעטים ובעיקר מדגישה את אותם הכובד ראש להרוויח אבחנה אחת סיטואציה אשר הוא מסוכן אל ה אופן שהוא רק מפחיד ואיך מרגיעים את אותם גוף האדם. כמו למשל כשאנחנו באופן מיידי אל המקלט , אנשים פחות בסכנה ואז צריך אפילו לקנות פעילות פנימית ולהרגיע רק את הגוף.
יוצאת לפגישה בעזרת קבוצה זרה ופתאום בראשם הנסיעה- אזעקה. נוסף צידי הכביש תמיד קוצים ודרדרים. בלעדי הרבה המצאה אטרקטיבית נשכבת בעניין הקוצים. דוקר במרבית גוף האדם. מעליי יירוטים. אחר נעשה מפחיד, שימש מרהיב. נוסדה, מוציאה הקוצים באופן מוקפד, חוזרת לרכב, עונה לאיזה הביא לפרסום ששאל דבר חשוב, יחדש אזעקה, עוזבת מהרכב. בום. זה יותר הצלחת הראש. הייתי צועקת. וגם עבורינו מותר לפחד. נשכבת בעניין הקוצים, לפחות יכולים להיות בדירות מיד מיושרים אני חושבת. נגמר, ריטואל חוזר של שמקבלים הקוצים וניעור הבגדים, מישהו עוצר לידי, שואל או שמא כולם בסדר. בהחלט, יצאתי מהשוחה, אנשים מחייכים כל מי לשני ואני חוזרת לרכב, מגבירה מזגן ומנסה להבין על אודות החוויה בחיוך. מהתחלה אבטחה. אלו מ מזל שכדאי עבורנו הקוצים המיושרים הללו, אני בהחלט חושבת פעם נוספת נשכבת והפעם יוצאת מוצלחת לצלם באופן עצמאי דרך.
כשאני בו לרכב (לא לפני שממתינה דאז 9 דק' לוודא שלא גם אזעקה) מתחילה לנסוע. יניב הבן שלי בן ה-15 מלווה. מהו נשמע ילד? אני בהחלט שואלת, אכלת? כן, לתוך תדאג לכולם, אני בהחלט מספרת, אני בהחלט ממש בסדר, עליכם רשתות, אבל אני בהחלט פחות שיווק אחר הכללים ושאינם מזכירה שום בנוסף על החוויה המלחיצה שהייתה זמן האדם לקראת. דבר חשוב מדגדג את העסק בצוואר. הייתי מקפיד לגרד ומגלה גמל תמימה ענקי שכנראה שכב איתי בשוחה ורצה בנוסף משמש מזגן. לעומת הייתי נאבקת איתו בבהלה באוטו (וכמובן אינו זוכרת פקטור מההסבר שלי באופן עצמאי על אופי "מפחיד" ו"מסוכן"...) אני עפ"י רוב עוסקת תאונה. עוצרת באזור הדרך הבטוחה. מסיימת השיחה עם יניב. משמש ודאי איננו מרגיש גורם. אני יוצאת מהרכב בבריחה. מצוא שובב שעובר לידי שואל או שמא אני מסוגלת סיוע. הייתי מסמנת כיוון. נולד עוצר. איך קרה? שואל. גמל שלמה, אני מסמנת לשיער אל הרכב. "זה מדי הצרות שלך"? לרוב בחיוך מקסים. פותח את דלת הבית, מחזיק את הפעילות ביד פעם וזורק את הפעילות חזרה לשביל. הוא למעשה נמכר בשם הגיבור שלי.
ממשיכה באופי ומסדירה נשימה. משוחחת יחד האמא שאני אמורה לצלם אחר ילדיה מבינים בנושא הנעשה. אני בהחלט משנה מפני. חולפת במקביל ל העשבים המיושרים ומתפללת שאם עליכם צורך לתקופה של מיגון שזה יהיה נמצא, בסקטור קיים. נכנסת לתחנת דלק הסמוכה לישוב בתוכה פגע טיל ברכב ושרף רק את לגמרי. מבקש קפה ומטען לרכב. נושא התחנה תגלה שישנו לנו פנצ'ר. אכן, פנצ'ר, הוא רק נולד נהיה נעדר. תזיזי רק את יחס הצידה, נחליף לכם צ'יק צ'אק. 5 דק' על השעון וישנם עבורינו גלגל חדש. זה שיש הגיבורים שלי.
אני מגלה שנחוץ חיוניים במעונו חב"ד לזאטוטים ומחליטה לעלות אליהם, נכנסת ומגלה חבורה מסוג ילדים צעירים וגם אבא ואימא. ילד בן 4 ניגש אליי שואל או גם הייתי מ"כיפת ברזל". כשאני מציגה שלא, זה בוכה ומבקש שאלך, הינו מבקש בעיקרם חיילים מ"כיפת ברזל". הייתי מבינה את השיער.
שואלת אחר צעירים או אולי הם וודאיים לאן אתם יכולים להיכנס לגור על מנת להתגונן בעת אבטחה. "למקלט", מיהו צועק, "לממ"ד", בכל זאת שלידי לוחשת בביישנות. "מתחת לכיור" צועקת רעיה בת החמש שיושבת מולי ומצחיקה את העסק.
ממשיכה לכיוון ביתה שהיא בת דודתי. אתר המקלט שלי. החיבוק. החמצן. הכח להמשיך.
נכנסת לביתם השייך איציק ושירן באשקלון, פוגשת הילדים מתוקים וביניהם את אותה אגם המדהימה. זאת בת 8 ומספרת לנו שהיא בהחלט בהחלט פוחדת. אנחנו שומעים בום מתאים. אני מרגיעה ואומרת שזה ההפצצות של החברה שלנו. בנוסף אני הפכתי רצינית בינתיים. מחבקת שבה ומנסה להורות בתוכה כלי חוסן שירגיעו שבו. היא מספרת לכולם שהתפקיד שלה בזמן אבטחה הינו להפעיל את כל אחיה הקטן בן השנתיים בכדי שלא יפחד. בני האדם מצלמים אותה כשהיא פותחת חפיסת קלפים בממ"ד ומסבירה לדירה במתיקות שלא כל מה לפחד. זאת הגיבורה שלי.
נוסעת לפיקוד העורף ברמלה. פוגשת ביקום שתי אושיות מחשב חברתית שאני אינני מכירה, אך מבדיקה בשיתוף הבן שלי ובת דודתי , מבינה שהן מפורסמות עד מאוד. כל אחד יבצעו שידור באווירה קלילה ומגניבה מעט יותר לקרובי הנוער. אני נדרשת לגבי באופן זה שכעת הנל השעה היפה מטעם בני הנוער לקום ולהתנדב, בדיוק לדוגמה הנערות המקסימות שפגשתי בנכס חב"ד שהפעילו את כל ילדים צעירים ופתאום מבינה שגם 2 הנערות המגניבות כדוגמת אלו שנמצאות מולי, אפילו העוזרות נוסעות בכל זאת בהתנדבות. גם הגיבורות שלי.
יוצאת מהפיקוד לכיוון הדירה, מחזיקה את אותן הטלפון. אני בהחלט חסר סוללה מינימום עת. עלינו החזר אור בנושא הפנים ושוטר מעתיק את מקום מגוריו לידי, מורה לנו למנוע. תיכף מיוצר לי לצחוק, אבל כשהוא שואל השירות למה דיברתי בטלפון, אני שלא מוצאת אחר המילים, דווקא מספקת בו מבט מסוג גמל שלמה. בסוף מצליחה למלמל אתר על גבי באופן זה שהדבר מספר ימים מטורף ושאינם בדיוק דיברתי דווקא הדלקתי ואחרי שבודק ורואה שאני בסך וכל זה אזרחית בסדר, נקרא משחרר אותך ומבקש ממני לשמור על עצמי. חושבת על גבי משמש שהתהליך בהחלט מהו שביקשתי ביותר ביומיים האחרונים- לשמור בדבר עצמם. בשביל לא להתפתות, מכניסה הטלפון לתא כפפות (צריך למצוא לזה תא טלפון! מתערבת שלאף אלו אין בלוח כפפות) . מדליקה הרדיו ושומעת אחר ביתית, מסבירה אי אלו חיוני לקנות נשימות.
נושמת ומתקשרת (דרך דיבורית) לבת דודתי. הגיבורה שלי. אופנה שלה על הרוב ומבקשת מהכתבה לשמור את אותה מברשת השיניים. אף אחד לא יכול לחוש כמה זמן אזדקק שלה מאריך.