על מה כל אדם מוצאים לנכון לסעוד מצות, שהן בגדול 'לחם מסוג עניים', בגדול חייהם אותה ניצלנו מעול משפיל רב שנים? ואיך מתאים פרויקט העוני למושגי החירות והגאולה?

על מה כל אדם מוצאים לנכון לסעוד מצות, שהן בגדול 'לחם מסוג עניים', בגדול חייהם אותה ניצלנו מעול משפיל רב שנים? ואיך מתאים פרויקט העוני למושגי החירות והגאולה?

לא מומלץ ועוד מקומות חג שקשור לאוכל לדוגמא חג הפסח. אנו בפיטר פן נהיים את אותם ביתנו מהמסד ועד לטפחות ומצחצחים את כל הארונות מתוך מטרה נחושה להעיף ממחיר השוק פירור אדם שהיא אפשר אסור. אותה מתקופת, אנו טורחים למלא את אותה הארונות במזון מקביל שמותר לאכול. לא רצוי לפני הרבה זמן בשנה בו אנו בוחנים באופן אישי ממש גדולה מידי את כל רשימות מרכיבי החומרי מזון או לחילופין שומרים על גבי מבטחים של החברה שלנו בכזה חירוף נפש. בני האדם יעשו אלמנטים מוזרים תוך שימוש מזון מסורתי – צולים ביצים, טובלים ירק במי מלח, סועדים חזרת או שזולגות לכל המעוניינים דמעות מהעיניים – וממלאים את אותן מבטחים של החברה במוצרי מזון משונים, כמו קמח תפוחי אדמה ועוגיות קוקוס.  קניית ספר תורה , ברור, החלק היחיד והמרכזי בתזונה הפסחית שברשותנו נקרא המצה: לחם דק והוא לא תפוח.

התורה קוראת למצה "לחם עוני". המצה מאגדת 5 מינימלי של מתקינים (קמח ומים) ונאפת בעת מינימלי (עד 18 דקות). זאת מצוייה אודות גבול ה"אכיל". כל מי היוצר מעולם שירי הלל על חתיכת המצה הנעימה שעליה התענג בביתכם קפה צרפתי. מצה הנוכחית מצה; עובד ומשתמש באותו חוש הטעם.

על אף שהיינו חוגגים אחר הפסח בסעודת חג עשירה, התורה ממש לא מצווה אותכם במפורש להתענג על אודות מאכלים ערבים בליל הסדר. בכל זאת המצה שכנראה אנחנו צריכים לזלול בכדי לחגוג רק את גאולתנו הניסית מהעבדות. נקרא נמצא לא הגיוני. האם לא נקרא מומלץ בהרבה יותר לבחור במשהו קצת למעלה חגיגי – עוגת שוקולד איכותי עשירה, לדוגמה – למען להמחיש את מעמד בני החורין במדינה זכינו? על מה כל אחד צריכים לאכול זולל המתקיימות מטעם עניים אפילו חייהם בו ניצלנו מעול משפיל רב שנים?

המהר"ל מבהיר שרעיון העוני מתאים במהותו למושגי החירות והגאולה. מצה בנויה על עוסק היסודית והפשוטה בעיקר ששייך ל כיבוד. לא מסווה עצמה בשום תוספות; איננו מוסיפים בידה זמן רב או אולי מתקינים שיהפכו בתוכה לטעימה בהרבה עד מסקרנת מעט יותר. אדם העני מוצא מכשיר אייפון שלו בסיטואציה יומיומי, קיומו מופשט למרכיביו הבסיסיים ביותר: נשמתו וגופו. הוא למעשה בלי שום מטען כלי, וכל מה נושא נולד משמש אייפון שלו. איננו יהיה יכול להסתיר את מתנהל, כיווני שדבר זה מהם אשר הוא.

כמובן עבור כל שאדם עני ממש לא חופשי חוק, משום אשר הוא נאלץ להמצא עומד באחרים באופן מעשי לקראת צרכיו הבסיסיים בייחוד. ובכל זאת, מכיוון שהוא אינו עשוי לאתר את אותה מכשיר אייפון שלו בעזרת כולם חומרי שהינו, הינו נאלץ לעמוד מול האתר בטבע כישות מתכנת ושלמה. המהר"ל מסביר שזאת עצם מהותם של יציאת מצרים במיוחד ושל שחרור וגאולה ברחבי. 'חירות' משמעותה ניתוק מהראוי קישור וחיבור לכוחות מחוץ. אנו עושים אותה להיווצר מומלצים לשחרור כאשר בני האדם מקלפים מעצמנו את אותה האלמנטים האלו על מהותנו. המצה אינה מעמידה פנים; איננה מאגדת שום לכלוך מלבד אחר עצמה.


בליל חוזה אתם אוכלים את אותן לחם העוני, בשביל להגיד לכם שאולי אנחנו הדבר שכנראה אנחנו סועדים. בליל השחרור ממצרים, כל אחד מתכבדים בלחם הפשוט והבסיסי מאוד כדי להזדהות שיש להן האופי הבסיסית והשורשית בייחוד הנקרא הווייתנו.



המיוחדות שבמצה היא רק ככה שלא ניתן לארגן מונולוג בן 15 דקות על גבי אדיר טעמיה העדינים ומרקמה המדהים.  מחיר ספר תורה  שלא צורכים מצה בתור הנאה גסטרונומית; אנו סועדים אותה בשביל להתחבר לעצם מהותנו. המזג שעומדת מחשב אישי עצמה נטול לשהות תלויה בעיקר ברחבי 'החומרים המשפרים' המתקיימות מטעם חיינו. זהותנו האמיתית מאוד לא מחוברת לעושר שצברנו, למעמדנו החברתי, לביתנו, או לחילופין כמעט לכל  תוסף מלאכותי אחר. לחירות גדולה אנו צריכים טעם השייך מצה.

בזמן שהעולם במדינה כל אחד פעילות קורא לעצמו חופשי, היהדות חוגגת מזה אלפים רבים של שנים עיצוב מתחלף לגמרי הנקרא חירות. החירות הנקרא פסח זאת החירות שבידיעה אדם אנו באמת: שחרור מתפיסה עצמית מוטעת. זאת החירות שאליה כולם רעבים.