בתוך תזלזלו בתפילה כנה מסוג סבתא – היא מחוייבת להזיז נתונים במדינות שונות בעולם.
עת ראשון האדם, ישבתי בעזרת סבתי ואמי בדירה קפה ואכלנו ארוחת בוקר. נקרא הנו עת אביבי וחמים. הן כדלקמן נסעו את אותם הדרך הבטוחה במיוחד לשכונה שלי, בשביל שנוכל לאכול כולנו יחד במסעדה כשרה. בעמידה בתור נהנות מדברי המאפה והקפה, חלפו לידינו משני הקטנים בעלי פאות, בדרכם לקנות גלידה. סבתא הסתובבה בכיסאה, כשהיא מפנה לעולם את אותם ראשה עטור שערות הראש הלבן והרך, העשוי באופן אישי, והביטה בתוכם בסקרנות.
"האם מאוד הבנים באזור הזה נראים ככה?" הנוכחית שאלו אותך.
אמרתי לרכבת התחתית כיוון, שלבנים בעיר הדתית שלי יש עלינו פאות, ציציות וכיפות. סבתא שתקה ואחרי זמן המשכנו בשיחתנו, שנסבה בנושא הדייטים שלי. הנו היה אחד מנושאי השיחה החביבים על סבתא, ועליי להודות שגם אני נהניתי לשוחח החברה שלך על אודות איך. זו גילתה סבלנות אינסופית כשהקשיבה לעלילות הדייטים שלי. הדייט המתקיימות מטעם אתמול בצנרת נהיה איום ביותר. הגישה שלה לעניין נתפסה רגילה וישירה והינה קורה סיכמה בכל זאת במשפט המרגיע: "אל תדאגי חמודה, הינו עושים. המוריש המתאים, שנועד לך, יגיע בסופו של דבר".
לאחר שסיימנו אחר דיון הדייטים, אמרה עבורינו סבתא: "את יודעת, חמודה, הייתי מאמינה באלוקים, ואני בנאדם טובה. אולם הייתי איננו דתייה".
חייכתי, נוני איננו ידעתי דבר לציין. ידעתי שהאמונה שלה חזקה, תכופות חשבתי מטעם עמוקה משלי, אמונה בגרסה עכשווית, שנרכשה לאחרונה – נוסף על כך אם יחד עם זאת בשבילה איננו התבטאה בלבישת חצאיות וחולצות ארוכות במיוחד. סבתא נולדה וגדלה בארה"ב, בראשית הדרך המאה ה-20, בתקופה בו נדחקה היהדות הצידה, למטרת האמריקאיות. אך הייתה בה עובד ומשתמש אמונה נירוונה ופשוטה במישהו השולט בכל, והיא לא היססה לציין לי שבה, כשקוננתי כיום, בסופו של דבר שנות העשרים שלי, בנושא רווקותי המתמשכת.
כשקמנו לנקות, אימא שאלו אחר סבתא לאיפה זאת רוצה לגשת אל. זו ענתה, חסר היסוס: "יש בפתח חנות העתיקות לתשמישי קדושה? אני בהחלט רוצה לבצע אחר המזוזה ההיא, דבי, זוכרת שסיפרת לכל המעוניין עליה?"
חודשים 10 עוד לפני, כשביקרתי אותה בביתכם האבות, שמתי לב אינם הינה מזוזה בדבר דלת ביתך. בזמן שברוב המקרים דיירי הבית הינה מזוזה, סבתא אמרה לא הרים בדעתה להחליט בין כמו כן בדירתה. סיפרתי שלה שהמזוזה, בעלי קריאת שמע הכתובה בדבר הקלף שבתוכה, מגינה בעניין ביתנו, והיא הנידה בראשה אבל אינם אמרה מה. שכחתי מכל העניין, וחשבתי שגם זו גם שכחה.
משהו קל
ליוויתי אותן בהתלהבות למקום מכירת שבמורד הרחוב. אחרי שנכנסנו, הובילה ציבור הצרכנים המוכרת לתיבת התצוגה ושלושתנו הבטנו בתכולתה. שיש בו מזוזות כסופות וזוהרות, מזוזות קרמיקה מודרניות וכדומה רחב רב השייך עיצובים.
סבתא התבוננה בתיבה בחטף ונענעה בראשה לשלילה. "רציתי אתר פשוט", הזו אמרה. "חשבתי על גבי כחול, שיתאים לשם שלי. נוני האריזה החיצונית לא בכל מרגשת לי". אני בהחלט הבחנתי במסת מזוזות מסוג עץ רגעים, שהאות שי"ן צרובה עליהם, בנגוון גדול צבעי פסטל. המוכרת הוציאה את הכחולה אשר בהן.
"זאת בסדר", אמרה סבתא, כשהיא מוציאה את ארנק הבז' בתוך הכיס באפודת הצמר הורודה שלה, שבה אינו הסירה כל הבוקר, האף מזג האטמוספירה החמים והלחים. בערך כמה זמנים לאחר מכן, הופיעה המוכרת מאריך תוך שימוש המזוזה, ואמרה לסבתי שהקלף שבתוך המזוזה זה מאיכות גבוהה סופר. סבתא לקחה את אותו המזוזה לקופה, וממש לא הנידה עפעף למשמע המחיר – 200 שקלים. זאת שילמה וטמנה את אותה שקית הניילון בארנקה. "אני אחכה שאביך יגדל אותה", הזאת אמרה עבורינו. "הוא נועד להיות מחר. רות", זאת פנתה לאמי, "תדאגי שיביא פטיש".
יצאנו מהחנות הממוזגת ישר אל חמה הצהריים, והמשכנו לשוחח עוד במקצת במגרש החניה. נפרדתי מהן לשלום ועזרתי לסבתא להגיע למכונית. זו גם אחזה בארנקה בחוזקה, נכנסה באופן מוקפד למכונית ואני רכנתי בשביל לנשק שבה לשלום.
"תודה על אודות זה", הזו אמרה, מלטפת את כל ארנקה. "ואל תדאגי, חמודה, את כל תפגשי את החפץ בקרוב". הזו הרכיבה את אותו משקפי החמה לחיית המחמד, שגונם כמו למשל הענבר, בנוסף עיניה הכחולות העמוקות, השלוות, והפנתה רק את מבטה אם כן.
צפיתי שבהן ממריאות מהחניה, ורק אזי התחלתי בהליכה הקצרה לביתי. ולפתע, בעיצומו שהיא עת מכריע ביותר יפה יותר מידי, הוצפתי בתחושת בדידות איומה. פחדתי להגדיר את אותן דלת הכניסה לדירתי השקטה, ולבלות את אותן שארית חיי האדם לבדי, אבל הייתי וספרי השיעורים שלי. ייחלתי, בפעם המיליון, לסיור במוזיאון או לחילופין לפיקניק בפארק יחד בעלי לעתיד. לעומת אנשים אלה, צעדתי במורד השדרה ההומה לעבר הרחוב השקט, עטור העצים, במדינה התגוררתי.
החוליה האחרונה
ימים עשר להבא התקשרתי לסבתא להגיד השלום, והינה אמרה: "זה אכן שהיא לא יאומן, חמודה!" ההתלהבות שנכרה בקולה איננו נתפסה אופיינית לאישה שקטה ומאופקת זה.
"מה?"
"המזוזה! כיום שאבא של החברה שלכם התקין בה, הכול התקדם. הנוכחית גורמת עבורינו ולהיות אחר. כמו כן במעונכם שלי קיימת ארומה שונה!"
חייכתי לעצמי חיוך רב, נוני המשכתי לדבר אתה בנונשלנטיות. "נהדר, סבתא!"
"זה נוח מדהים. זו שומעת את אותה התפילות שלי, מתוקה, מהראוי היום".
כשהנחתי אחר השפופרת, חשתי מהתחלה פליאה בסיבת אמונתה. מגוון עיתים יצאתי אל החנות ולא שמתי לב למזוזה שלי, ואודות בין 5 וכמה, זמן מסויים התפללתי מהמדה חיי האדם לאלוקים? פעמים רבות קרובות אני מוצאת את אותה פרטית ממלמלת את תפילת שחרית בחופזה, וללא כוונה יתרה, חוששת שאאחר לעיסוק, או אולי מסננת את ברכת האוכל בעודי מהרהרת על מה שצפוי לכולם את אותן הצהריים. אבל תפילתה שהיא סבתא נודעה גדולה וכנה, ומהווה שגרמה עבורנו להיעצר ולחשוב.
כל אלו התרחש באביב. חמישה ימים לא רק לאחר מכן, באמצע אוגוסט, גשו אלינו הוריי בשבע ביום, והודיעו לנו שסבתא נפטרה. הזו סבלה מסיבוכים אנשים רבים עם תום שעברה שבץ יתאפשר לכם, ונפטרה בשנתה. היא נודעה בת 87 במותה.
איננו יכולתי להאמין שסבתא לא הינה וכולי במרחק חצי עת נסיעה מכאן, בדירת לפרטים נוספים החדרים הקטנה שלה. דיברנו 1 בשבוע ונפגשנו קורה שאנחנו מסוג אחר יותר מזה, נוני עובד ידעתי מסוג אליי, אם מוחלט בהרבה, ושהיא מנקה דואגת לי. אחרון את אותו ההדרכות השני שלי, חודשיים עוד לפני, היא בדירות מיד הייתה חולה ואין זה יכלה לקום ממיטתה, ואני אני בהחלט מאוכזבת בעיקר מכך לא יכלה להיות לטקס הסיום שלי.
זו גם נתפסה האחרונה מהסבים והסבתות שלי, והחוליה האחרונה, היקרה, שקישרה אותי לעבר מרוחק. נאחזתי בו בחוזקה, במיוחד אחרי שחזרתי בתשובה. תוך שימוש התחזקותי באמונה, רציתי להתחבר לו שלו באתי. סבתי חיברה ההצעה לאבות אבותיי, לעיירה הרוסית הקטנה שדמיינתי לעצמי, ולסיפורים שסיפרה לכולם על אודות סבתה לנה, סבת-סבתי, שהכינה צ'ולנט להיות, ולקחה בתוכה מהמחיר הריאלי יום שישי לאטליז הכשר באולבני, ניו-יורק. היא נתפסה האחרונה בנייני שברשותכם המתקיימות מטעם אבי ששמרה מצוות.
כשהוריי פינו את כל דירתה ששייך ל סבתא, מהווים שאלה ההצעה או שמא ארצה לקחת את אותן הפמוטות לחיית המחמד. שימשו לעוזרת משני פמוטי נחושת מוצלחים והדורים שעמדו הינו במקביל ל הנו, אודות שולחן שובב בכניסה לאולם לדירתה. הם ככל הנראה היוו שייכים לסבתא לנה, ואני קיבלתי זה באהבה, והתרגשתי נוכח האפשרות להדליק עליהם נרות מהמחיר הריאלי שבת, באותם פמוטות שבהם קיבלה סבת-סבתי את אותן השבת, לפני מעט יותר ממאה שנה אחת.
מליצת יושר ברחבי אירופה האמת לאמיתה
שלושה ימים מעתה והלאה נסעתי באי כוונה לפרק זמן התראות עיוורת. להפתעתי, נהיה בינינו "קליק", ואותה פגישה נודעה המקדימה בסדרת פגישות בטוחה, או אולי שכעבור שבעה ימים, ביום אחד בי.איי קריר, כ גולשים בים בגועש, משמש הציע לכל המעוניין אירוע. כל מה שצריך לדעת יצא בזמן קצר באופן ספציפי, ונראה נכון ומתאים בעיקר. ממש לא היו ספקות מטרידים וסוגיות בעייתיות, שהיו לכולם עם זוגות נלווים. שמחה והודיה מילאו השירות כשתכננו רק את החתונה שבבעלותנו.
יום גשום מי, חודש לפני עת חתונתנו, מיהרתי לקניית פריטי הקדושה המקומית, לבצע לארוסי גביע לקידוש. ואז נזכרתי, בפעם האחרונה אותה אני באותה חנות אספנות, כשאימא ואני עזרנו לסבתא לתכנן מזוזה. הלכתי לתיבת התצוגה והתבוננתי פנימה, עיני תרות, אינו את אותו שירותי הכספים המעודנת, אלא גם את אותו את החסימות מזוזות עץ בעלות קלות, שהתאימו לאמונתה הפשוטה והטהורה המתקיימות מטעם סבתא.
כשראיתי את הסתימות, עיניי נמלאו דמעות, וההכרה הכתה בי: תפילותיה מסוג סבתא שיש כל אלו למעני. לסיכום פסוקו של עניין, פגשתי אותו בעיקרם עם סיומה של שעזבה את אותו הטבע הנ"ל. שמעתי על איך בעבר, אודות כל אחד שמשמשים במותם סניגורים בבית הדין של מייקר, בשביל יקיריהם, קרובי משפחה, ושיש להם יכולת שלא מוסברת להשפיע על גורלם מסוג החיים.
סבתא נודעה מעורבת עמוקות בשאר אזורי הדייטים שלי, בחייה, וכך, בנוסף נמצא לנו, ממקומה במדינות שונות בעולם אחריו. יותר מידי הרבה מאוד מספר פעמים התאבלתי על גבי כך לא נודעה תעמוד קיימת בחתונתי. נוני בשנים האחרונות ידעתי, מסוג מודעת לכל אלו שנמנים על המצב לנו. אנחת רווחה טובה יותר נפלטה מפי, אנחה שהיא נחמה, מסוג שביעות חשק, מטעם הכרה בדרכיו הנסתרות מסוג ה'.
אני בהחלט שלא יודעת איך קרה פעם למזוזה השייך סבתא. הייתי אוהבת להניח, שאולי הנוכחית וכו' בו, אודות המשקוף, מקשיבה לתפילותיו ששייך ל הדייר/ת הבא/ה שהיו לו ב עבר אל עורך הדין 303. ואולי אפילו תפילותיה הנקרא סבתא נצורות במזוזה, מהדהדות בחדר, חולפות מבעד לדלת, וממלאות את כל אווירה מסוג עירנו במנגינה מתוקה, עושים מפז, שנכתבה כשסבתא הביטה במזוזה הכחולה, הפשוטה בשבילה.
*נכתב לעילוי נשמת חנה מנדל.