1 עד אנחנו מדברים באבל חברי או אולי לאומי, ימי הזיכרון אינה מיועדים למי אינן יכול לשכוח.
כשאני תופס אותו באיזה אופן בטנו של תינוק יכולה לעלות ויורדת תוך שימוש כל נשימה, הייתי זוכרת. כשאני באופן בכתבה אודות בדיקה באתר הסרטן, אני בהחלט זוכרת. כשאני רואים לתחום מקום בני אדם... כשהשמש פורצת מבעד לעננים כמו שעשתה באותו הבוקר... עלות ספר תורה מביטה בתמונה לה בכובע תוך שימוש הפרח הענק שקנינו על מנת להסתיר את אותן הקרחת... אני בהחלט זוכרת.
אני בהחלט אינם מחוייבת בשביל זה ימים בעל שם טוב. אלינו ממש לא אשכח את אותה הנכדה שלי.
ואני חושבת שככה נולד אף יחד ניצולי השואה. הטראומות היומיומיות והמתמשכות שלם הותירו שהינם את אותה חותמן - באגירת אפשר כשהם נזכרים ברעב, בסירובם לתמוך בקונצרטים ששייך ל וגנר בארץ כשהם נזכרים באסוציאציה השלילית, אם בציפיותיהם הגבוהות מילדיהם כשהם נזכרים בפוטנציאל ממש לא מומש – צריכים להיות, גם בין אינו שוכחים!
ובאשר להוריהם השייך הללו שנהרגו על גבי הגנת מדינתנו והעם, בודדת אם במלחמה ובין או לחילופין כקרבנות להתקפת טרור, הזיכרונות באופן חד משמעי עוד טריים, והתמונות בע''ח. אינם בהכרח רוצים בשביל הינו ימים מיוחד. ואף מדי פעם זה באופן מעשי שימשו מעוניינים פחות לשכוח.
כן, יתכן שקיימים חוכמה פסיכולוגית מסוימת בתקופתו של זיכרון. אפשרי שכנראה אנו מוכרחים לזמן חדשני שיוקדש הוא רק לזיכרון, יום שבה נוכל לשקוע בחופשיות בכאב ולספק לטכנאי ביטוי - אינו לשמור את הדירה בפנים; אינן וכו' לקמוץ שפתיים.
יכול להיות שאולי היינו מוצאים לנכון את אותה חייהם המיוחד זה בשביל שנוכל להוסיף את אותו איכות החיים הרגילים של החברה שלנו, כדי ממש לא נעשה נתונים בהכרח לחסדיו של הצער, על מנת להוריד או שמא לבטא אחר הרגשת כמה עולה ספר תורה . יכול להיות שזוהי היעד להחליט ימי מאגר.
אולם הייתי חושבת שהאירועים האלו אינה נועדו כן לצורך קרוביהם השייך מסוג זה שאיבדו רק את חייהם; אלו מותאמים לצורך אלה איננו.
הם ככל הנראה מתאימים עבור מסוג זה שקיימים סכנה כנראה ישכחו – לאלה אינו נלחמו במלחמות מדינה – לאזרחים שגרים בבטחה בעורף או אולי ליהודי התפוצות שבחרו לציין את אותה חייו במקום את אותן, לילדים הקטנים מכדי לקחת בחשבון את אותה ההתרגשות ב-67, רק את האימה ב-73 ואת האסון בלבנון, לאלה שלא נולדו מתקופת מלחמת המפרץ עד שהיו נמוכים בשיאי האינתיפאדה – צריכים להיות מוצאים לנכטון יום שלם זיכרון. אלו מוצאים לנכון להבין את אותם הטכניקות עליהם נאבקנו בשביל עמנו. זה דורשים להבין מה זה אומר, על מנת אינן ישליכו ביהירות את אותם העובדות שאחרים נאבקו למענו בשיטה מסובך כל-כך ובמשך זמן יקר כל-כך.
אירועי הזיכרון נועדו לקראת כדוגמת אלו אינן חוו אחר מלחמת אמא אדמה השנייה, שאולי חיו חיים מערביים רכים או גם נולדו בדור מאוחר יותר; לאלה שהמודעות היהודית שלהם לא עוצבה בעזרת אימי השואה. אלו דורשים ללמוד ולזכור.
ובמישור האינדיבדואלי שלי, זמן הזיכרון שהיא הנכדה שלי מטרתו באופן מיוחד לאלה אינו פגשו בתוכה בגלל שהיא הייתה יש בידי לשהות בבידוד, לאלה אשר עשויים לשכוח את אותן כוחן מסוג התפילות שאנו קבעו עבורה, את אותם תחושת האחדות והחיבור שהם חשו תוך שימוש יהודים שאינם חרדיים, כשאמרו לזכותה פרקי תהילים.
מהמדה אותם אתם מעדיפים ללמוד את אותה ההיסטוריה, על מנת שגם תהיינה מעוניינים לקום ולהילחם – אחת עד במילים ובין או אולי בנשק, פעם אחת או גם בחוכמה ובין או גם בכוח, בין או גם ברוח ובין או לחילופין בגוף.
יש צורך אפילו כל אחד ואין דאגה שישכחו – היות הם לפני אינם בטוחים מהו ראוי לא לשכוח. למענם, ולמען הדורות הבאים, כל אחד אמורים לימי הזיכרון אילו.